Fujifilm X-T2

Fujifilm X-T2

בשנת 1992 קניתי את המצלמה המקצועית הראשונה שלי. זאת היית מצלמת פילים כמובן. המצלמה הראשונה שקניתי היית מצלמת מינולטה עם שתי עדשות - 24-70/2.8 מ"מ ועדשת 70-200/2.8 מ"מ. צילמתי איתה במשך כשנתיים. אחרי שנתיים קניתי עדשת 500/4 מ"מ, וכמה ימים אחרי שקניתי את העדשה הטלסקופית המצלמה התרסקה לי על צוק בטיפוס צוקים בצפון הארץ. המצלמה שהיית תלויה על הצוואר לצורכי צילום בזמן הטיפוס, קיבלה מכה כל כך רצינית, עד שהעדשה נתלשה מהגוף ולקחה איתה חלק מקידמת הגוף לתחתית הצוק.
בזמן שחיפשתי גוף חדש ניתקלתי בגוף של ניקון, ואני אפילו לא זוכר למה, אבל עברתי לניקון, ומשנת 1994 ועד לפני כמה חודשים צילמתי רק עם ניקון. גם כאשר עברתי לצלם עם חיישן דיגטלי נשארתי עם ניקון. עבדתי עם העדשות הכי טובות שהיו להם, וגם עם עדשות צייס לניקון.
לאורך השנים פעילות אקסטרים היית חלק נכבד מהעיסוק שלי בצילום, וגם יציאה לשטח למטרות צילום. אני יכול לצאת לצלם בשטח עם תיקים של 40 ק"ג, בסופות שלגים במינוס 20 מעלות ובמדבר בטמפרטורות שעולות ל 49 מעלות. רכבתי על אופני כביש והרים, נפצעתי ושברתי עצמות אין ספור פעמים. לאורך כל הדרך, הדבר היחיד שהקשה עלי זה המשקל העצום של ציוד הצילום. לצאת לטפס עם כמה עדשות וגוף מקצועי ופלשים יכול להגיע לתשעה קילו, וזה עוד לפני החצובה המקצועית שיש איתי בכל יציאה לשטח. בשנים האחרונות, התחלתי לחשוב שמצלמה חסרת מראה יכולה להיות נוחה יותר. אבל לעזוב את ניקון? בשביל כמה קילוגמים? לא הייתי מסוגל לעשות את הצעד הזה.

לפני כמה חודשים נפלה לידי ההזדמנות לצלם עם גוף ועדשה של פוג'י, וכבר ביציאה הראשונה לשטח הייתי מופתע מכך שלא רק שהגוף והעדשה שוקלים כל כך מעט,  אלא שהיא גם מצלמת מדהים! בנוסף לזה, יש לה סימולציות של פילים, וזה הרגיש כמעט כמו לחזור לצלם בפילים, שזה היה תענוג אמיתי. המצלמה איתי כבר כמה חודשים, עם כמה עדשות ורציתי לשתף אתכם במה שאני חושב עליה.

אני לא אכתוב כאן רשימה מלאה ומדוייקת של הנתונים הטכנים של המצלמה, כי את זה אפשר למצוא באתר של פוג'י (קישור) ולזה אתם לא צריכים אותי. יותר חשוב לשתף אתכם באיך היא מצלמת בשטח, ולא רק בתמונות יפות באתר של היצרן

אני כן רוצה להגיד כמה מילים על החיישן. החיישנים הרגילים שיש היום בשוק סובלים מבעיה של (Miore)  (מבלי להכנס לפרטים הקטנים של איך זה נוצר.) שזה תופעה שמתרחשת כאשר מצלמים קוים או נקודות שחוזרים על עצמם, כמו חליפות חתן, שיוצאות עם פסים ציבעונים כמו קשת בענן. הסיבה לכך היא בראש וראשונה סידור הפיקסלים בחיישן. חברת פוג'י מצאה דרך לטפל בבעיה, ע"י סידור אחר של הפיקסלים בחיישן.
החיישן שיש למעשה בכל המצלמות הוא חיישן עם סידור פיקסלים על פי הסידור שהמציא (Bayer). פוג'י פתרו את הבעיה באמצעות סידור מחודש של הפיקסלים. למטה מופעים שני סוגי החיישנים, ואפשר לראות הבדל ברור מאוד בין השניים.

קבצים
בזמן שבכל המצלמות עבודה בקבצי (RAW) נותנת תוצאות טובות יותר בגלל כמות המידע שסוג קובץ זה מכיל (כתבה בנושא), בפוג'י הגדילו לעשות, וקבצי (JPG) מכילים כמעט את אותה כמות המידע שמכיל קובץ (RAW), וזה מאוד בולט לעין. כך למעשה אפשר לעבוד עם קובץ קל משקל ולהוציא מהמצלמה תמונות "מוכנות" כמו שהן. זה אומנם דורש יותר ידע בצילום, אבל ידע הוא דבר נרכש, והתוצאות מדהימות. למעשה זה מקרב את הצלם למצב שדומה לצילום בפילים לפני עידן עיבוד התמונה. אני אפרט על כך יותר בהמשך

עדשות
לכל עדשה יש פגמים. מי יותר ומי פחות. הגוף מזהה ומכיר את העדשות של החברה, ויכול לתקן לבד את הפגמים שיש לעדשות. כל זמן שעובדים עם עדשות של פוג'י, התמונות יוצאות מהגוף ללא שום צורך בעיבוד תמונה. כמובן שלשם כך יש צורך לצלם עם קיבצי (JPG), אבל כמו שרשמתי למעלה, לזה בדיוק הגוף בנוי.

Fujifilm X-T2 with Fujinon 18mm f/2 R

לחזור ולצלם בפילים
כל מי שמכיר אותי, ובפרט התלמידים שלומדים אצלי צילום ולייטרום, יודע שאני לא בעד לרוץ ולעסוק בעיבוד תמונה. הרבה פעמים אני שומע על צלמים שיוצאים מנקודת הנחה שברגע שנגיע הביתה נתקן את התמונות בלייטרום. אולם, אחת הסיבות שצריך תמיד ברמה כלשהי לעבד את התמונות בלייטרום, היא שאין אפשרות לצלם בפילים שחור לבן, או כל פילים אחרים שהיו בשוק בעבר, כמו שהם. פוג'י, כחברה שייצרה מגוון גדול של פילים בעבר, הכניסה למעבד של הגוף סימולציות פילים, כך שאפשר לבחור את הפילים הרצוי לעבודה ולהמשיך לצלם, כולל הפילטרים שהיינו מרכיבים על העדשות כאשר צילמנו בשחור לבן. הם הכניסו לתוך הגוף גם את הפילים בעלי קונטרסט נמוך וקונטרסט גבוה. למעשה, כל זמן שאתם עובדים עם קובץ (JPG) הכל אפשרי במצלמה הזאת, וכל שנשאר לכם זה לבחור את הפרמטרים של החשיפה והצמצם, ולא יותר מזה. תהליך עיבוד התמונה כמעט ואיננו נחוץ.
בסדרת התמונות הבא אתם תוכלו לראות את ההבדלים שבין סימולציות הפילים השונות. כל התמונות צולמו בטמפרטורת קלווין של 5600 וכך הם יצאו מהמצלמה.

Standard
צילום בפילים הרגיל שהיה בכל חנות צילום. המרת הצבעים או היכולת לקלוט צבע, ועד רמת הקונטרסט שהפילים היה מייצר

Velvia
צבעים חיים יותר מהפילים הרגיל. דבר שהיה מתקבל כאשר מצלמים בשקופיות

Astia
פילים רך שהיה מתאים לצילום של פורטרטים בחוץ באור יום. הוא היה מרכך את הצללים הקשים שנגרמים כאשר מצלמים בשמש

Classic Chrome
נותן צבעים רכים יותר וגם מרכך את עוצמת הצללים ומייצר תמונה רכה ונעימה יותר

Pro Neg. Hi
מייצר קונטרסט גבוה יותר, מרמת הצבע ועד רמת הצל. שלא כמו שקופיות שמעצימות את כמות הצבע

Pro Neg. Std
מייצר קונטרסטים רכים ושומר על צבעים חיים. זו יכולה להיות בחירה טובה בצילום סטודיו

Acros
שחור לבן עם טווח דינמי גדול יותר וחדות גבוהה יותר מצילום רגיל בשחור לבן. זה ללא ספק השחור-לבן האהוב עלי, ואני מצלם רק בשחור לבן הזה. בנוסף לזה יש תוספת של עוד שלושה פילטרים "שאפשר להרכיב על העדשה", שזה מה שהיינו עושים בזמנו כאשר היינו מצלמים בשחור לבן. הפילטרים הם פילטר צהוב, אדום וירוק

Acros

Acros Yellow
 

Acros Red
 

Acros Green

Monochrome
פילים שחור לבן רגיל שהיה אפשר למצוא בכל חנות צילום. גם כאן יש אפשרות "להרכיב על העדשה" כל אחד משלושת הפילטרים: צהוב, אדום וירוק

Monochrome

Monochrome Yellow

Monochrome Red

Monochrome Green

Sepia
סימולציה של פילים ספיה

כיוונן עדין של הצילום להקנת עיבוד התמונה
דבר נוסף שאפשר לשלוט בו דרך הגוף זה הטווח הדינמי. יש שתי פונקציות שמאפשרות צילום נכון מראש, מבלי שיהיה צורך לעבד את התמונה בבית. הפונקציה הראשונה היא "טיפול" בצל. יש אפשרות להגדיל ולהקטין את עוצמת הצל בתמונה, ועל ידי כך להגדיל את הטווח הדינמי, ביצירה של שחור אמיתי, ובמקביל לזה אפשר להוריד את "כמות" הצל בתמונה וליצור קטנטרסט עדין יותר, וזה ללא קשר לסימולצית הפילים שקיימת.
הפונקציה השניה היא טיפול ב (Highlight), המתבטא בכך שכאשר מצלמים שמים כחולים בקיץ השמיים נצרבים. אחת האפשרויות לטפל בבעיה הוא צילום בפילטר מקטב, והאופציה השניה היא עיבוד תמונה בלייטרום או כל תוכנה אחרת. בגוף הזה יש אפשרות להוסיף או להוריד את כמות ה (Highlight) כבר בצילום עצמו, ובכך לייצר שמים כחולים ולא צרובים, ולהגדיל באופן קיצוני את הטווח הדינמי, שמאוד בולט בשחור לבן, מפני שאפשר לייצר שחור מלא ממול לבן נקי

Fujifilm X-T2 with Fujinon 35mm f/1.4 R

רעשי איזו גבוהה
רעשי איזו גבוה נראים בכל המצלמות כיום, מי יותר ומי פחות. לרוב בגופי פול פריים הם פחות בולטים לעין, אבל כאן גם הרוב הגדול ביותר של רעשי איזו גבוה נראים היטב באיזו 6400. בגופי הספורט רעשי איזו גבוה יותר נשלטים. כמובן שרעשי איזו מגיעים גם מחשיפה ממושכת, וגם באיזו נמוך כמו 400, בחשיפה של שלוש דקות תקבלו רעשי איזו, ובטח עם תצלמו באיזו גבוה של 6400, בחשיפה מאוד ממושכת. עם זאת קשה למצוא מצלמות שייצרו תמונה שקטה באיזו של ,12800 שם רוב מצלמות הפול-פריים וקרופ נופלות. אבל כאן המצלמה הפתיעה אותי מאוד. לא רק בגלל שהיא שולטת באיזו גבוה בגבורה, אלא בפרט שמדובר כאן במצלמת קרופ, ממנה אני מצפה לייצר רעשי איזו גדולים יותר
צרפתי שלושה תמונות. הראשונה צולמה באיזו 4000 בחשיפה של 40 שניות עם אור מלאכותי שהגיע מתאורת מכוניות נוסעות, דבר שמיצר רעשי איזו גדולים מאוד בכל גוף. אלו תנאי תאורה מאוד בעייתים, בגלל שמדובר על חושך מוחלט ממול תאורה חזקה לזמן קצר

Fujifilm X-T2 with Fujinon 18-55mm f/2.8-4

בתמונה השניה צילמתי באיזו 800 חשיפה קצרה של שלוש שניות, אבל עוצמת התאורה הייתה קבועה, ולכן הרעש נמוך. אם זאת, אני יכול להגיד שיש לא מעט מצלמות בשוק שהיו נופלות גם במבחן הזה, וגם מצלמות פול פריים

Fujifilm X-T2 with Fujinon 18-55mm f/2.8-4

בתמונה השלישית צילמתי בחשיפה קצרה של 1/125, אבל, וזה אבל גדול מאוד, מדובר על צילום באיזו של  12,800, ובנוסף לזה יש חלקים עם הרבה צל בתמונה. כאן כמעט כל מצלמה היית נופלת, ובטח כל מצלמות הקרופ, ועדיין המצלמה עמדה בזה ללא קושי על אף תנאי הצילום והאיזו הקשים

 Fujifilm X-T2 with Fujinon 35mm f/1.4 R

חשיפה כפולה ואוטופוקס
פונקציה נוספת ומורכבת שיש למצלמה זו האפשרות לצלם פריים על פריים. זה לא משהו שבכל מקום וזמן זה נחוץ, אבל כן יש פעמים נדירות שאני מרגיש שאני אצליח להעביר תחושה של מקום או מצב כשחשיפה כפולה. בגלל שאני מעדיף לצלם מאשר לשבת ממול המחשב, אני שמח שיש לי את האפשרות ליצור את זה בשטח בזמן אמת. זה כמובן דורש הבנה, כי חשיפה כפולה אומרת קיזוז בסטופ שלם בשני הפריימים, אבל זו בעיה שקל לפתור כבר בשטח, רק לתכנן נכון את זמני החשיפה ולא יותר

Fujifilm X-T2 with Fujinon 35mm f/1.4 R

אוטופוקוס במצלמות חסרות מראה היית בעיה אמיתית כשהן רק התחילו לצאת לשוק. אבל מאז ועד היום נראה שהיצרנים התחילו להשתלט על הבעיה של מציאת הפוקוס ללא מראה. אני מצליח לפקס עם מנגנון האוטופוקס של הגוף גם במצבים של מחסור גדול באור, כמו במקרה הזה של צילום בכנסיה חשוכה. לא רק שהמנגנון אוטופוקוס צלף, אלא גם שימוש באיזו גבוה של 5000 נתן תמונה נקיה. לא היה צורך לשימוש בחצובה או להשען על הקיר, על מנת להוציא תמונה חדה.

Fujifilm X-T2 with Fujinon 35mm f/1.4 R

לסיכום
אחרי שנים של צילום במצלמות פול-פריים של ניקון אני לא יכול להגיד שלא חששתי לעבור לגוף קרופ. אני יודע שצילום בגוף קרופ מייצר הרבה בעיות של חדות ורעשי איזו. בנוסף לזה לגופי קרופ יש מגוון עדשות קטן יותר מלגופי פול פריים, והן גם פחות איכותיות מעדשות פול-פריים. אבל הופתעתי לטובה מהגוף הזה של פוג'י. לא רק שהגוף מייצר תמונות מדהימות גם בתנאי תאורה קשים, הוא גם בעל מנגנון אוטופוקוס מאוד יעיל שעובד נהדר. פוגי ייצרה מגוון עדשות גדול מאוד, וחלק לא קטן מהן אטומות למזג האויר ומאפשרות לצלם בטמפרטורות שיורדות הרבה מתחת לאפס מעלות. לגוף יש אינטרוולים ללא הגבלה. למעשה כל זמן שיש לכם סוללה הגוף ימשיך לצלם אינטרולים. אם אתם עובדים עם סוללה חיצונית, הגוף ימשיך לנצח לצלם. דבר נוסף שהפתיע אותי זה שאפשר לטעון את הסוללה של המצלמה על ידי חיבור הגוף למצת של הרכב! כן, כן אתם שומעים נכון! תשאירו את הסוללה בתוך הגוף, תחברו את הגוף למצת הרכב ותסעו לכם לטייל עד הנקודת צילום הבאה. בזמן הזה הסוללה תעבור טעינה, ועד שתגיעו לנקודת הצילום הבאה הסוללה תיהיה כמו חדשה
דבר נוסף שאהבתי, וגם הסיבה שבגללה התחלתי לחשוב על לעבור למצלמה חסרת מראה זה המשקל. הורדתי בשני שליש את המשקל שאני סוחב במעבר הזה מצילום בפול-פריים של ניקון לגוף הקרופ של פוג'י. אני יכול להגיד שאני מאוד מרוצה מההחלטה וממליץ בחום לא לפחד ולעבור!

Fujifilm X-T2 with Fujinon 35mm f/1.4 R

Fujifilm X-T2 with Fujinon 35mm f/1.4 R

Fujifilm X-T2 with Fujinon 35mm f/1.4 R

Fujifilm X-T2 with Fujinon 18-55mm f/2.8-4

Fujifilm X-T2 with Fujinon 18-55mm f/2.8-4