Larry Burrows
Larry Burrows
אחד מצלמי המלחמות הגדולים שהיו. אני חושב שהצילומים שלו עומדים בפני עצמם ואין צורך במילים, כי כל מילה שאוסיף תיהיה מיותרת. אבל בו בזמן אי אפשר להעלות צילומים של צלם מבלי לומר עליו ועל העבודה שלו שום דבר.
לארי נולד בשנת 1926 בלונדון ונפתר בשנת 1971 בלאוס כאשר המסוק שהוא טס בו נפגע מירי והתרסק.
לארי עזב את לימודיו בגיל 16 לטובת עבודה במגזין (Life Magzine) כמדפיס צילומים של הצלמים שצילמו למגזין. בשנת 1962 הוא הוא יצא לויטנאם והתחיל את דרכו כצלם של מלחמת ויטנאם. הוא עשה את זה הכי טוב שאפשר. התיעוד שלו למלחמה הביא את המראות הקשים באמת של המלחמה. מלחמה לא נראתה עוד כמעשה של גבורה, המלחמה נראתה כמו שהיא במציאות, מצב שאנשים מתים בו.
באביב 1965 . 3500 חיילי מרין אמריקאים הגיעו לויטנאם ואיתם הגיע לארי. הוא צילם אותם על בסיס יומי ויצא איתם לשטח. אם זה במסוקי הקרב שאספו פצועים וחטפו יריות מהקרקע, ואם זה בהליכות רגליות בלב הגו'נגלים של ויטנאם. בזמן שצלפו בחיילי המארין של צבא ארה"ב, והם התגוננו ונלחמו על חייהם, הוא עמד מהצד עם מצלמה קטנה, שהיא הדבר היחיד שהפריד ביינו לבין הכדורים השורקים.
תרגמתי כמה קטעים מתוך ראיון של לארי עם מגזין לייף ממנו תוכלו להבין מה זה להיות צלם מלחמות, ואני מקוה שתוכלו להעריך בפעם הבאה כשאתם רואים צילומים מלב הקרב, את העבודה המטורפת שצלמי מלחמות עושים כשהם עמוק בשטח, וכל מה שיש להם זאת מצלמה
"הווייטקונג שחפרו לאורך שורת העצים, רק חיכו שנכנס לאזור הנחיתה, "דיווח לארי, "כולנו היינו כמו ברווזים יושבים, והצלפים שלהם היו רוצחים. על מערכת האינטרקום שידר טייס אחד אל קולונל אוורס, שהיה בספינה הראשית: "קולונל! אנחנו נפגעים ". חזרה התשובה: "אם עדיין אפשר להטיס את המסוק שלך. תמשיך קדימה"
"וכך עשינו, "המשיך לארי, "שמיהר לחזור לנקודת איסוף של עוד מטען של חיילים. בגישתנו הבאה לאזור הנחיתה הבחין הטייס שלנו, סרן פיטר פוגל, ביאנקי פאפא 3 (מסוק קרב) על הקרקע, שהרובים שלו עדיין מסתובבים ודולקים מחום, אבל המסוק היה, כמובן, בצרות, "למה הם לא מתרוממים?" שאלתי. פוגל מלמל על האינטרקום, ואז הוא הניח את המסוק שלנו כדי לראות מה הבעיה. "[תותחן בן עשרים, פ'ק ויין] ויין שפך אש מקלעים לעבר עמדת ירי שנייה על קו העץ משמאל לנו, חורי קליעים קרעו את שני הכסאות הימניים והשמאליים. קליע נורה לתוך תא הטייס, וקליע אחד של VC ניקה את צווארו של הטייס שלנו, הרדיו שלנו והמכשירים שלנו היו מחוץ לתחום, טיפסנו וטיפסנו מהר משם, ויין עדיין ירה כדורים על קו העץ ".
כך עד ש YP13 התרחקה ומטווח הירי של האויב, היו פרלי ו-וייין מסוגלים להשאיר את התותחים שלהם ולתת טיפול רפואי לשני הפצועים מ YP3. טייס המשנה, סגן ראשון ג'יימס מגל, היה במצב רע. כשפארלי ו-ויין הסירו את אפודת הטיסה שלו, הם חשפו פצע גדול ממש מתחת לבית שחיו. "בפרצופו של מגל נרשם כאב, "דיווח לארי, "והשפתיים שלו נעו קלות, אבל אם הוא אמר משהו הוא נבלע ברעש של המסוק, הוא נראה חיוור ותהיתי כמה זמן הוא יכול להחזיק מעמד. פרלי התחיל לחבוש את מגל. זרם הרוח נכנס מן הפתח של המסוק והמשיך להצליף בתחבושות שעל פניו, ואז הדם התחיל לרדת מאפו ומפיו, ומבט מזוגג נכנס לעיניו, ופרלי ניסה להחיות אותו מפה אל פה, אבל מגל מת. מבלי לומר מילה."
שש שנים לאחר הראיון לארי מת ביום של צילומים
