צילום- המדיה החדשה, וכמה מילים על נוף. חלק 1

07 Jan

07Jan

צילום- המדיה החדשה, וכמה מילים על נוף. חלק 1

עד סוף המאה ה-19 ציור שלט בתחום האומנות הדו מימדית. אומנם ציור לא היה האומנות היחידה בנמצא והיו גם הפיסול, האדריכלות, המחזאות ועוד. אך במדיה הדו מימדית לא היה משהו אחר. הציור עבר גילגולים רבים. מציורי מערות, לאומנות גוטית, לתקופת הרנס ועד קלוד מונה. כמובן שאני לא אפרט את כל הזרמים בציור עד מונה ואחריו, אבל זה מפני שבתקופתו של מונה הופיע לפתע הצילום, כאילו ומשום מקום.

כנראה שבשנת 1717 (Johann Heinrich Schulze) הגרמני, גילה בטעות שגיר וחומצה חנקתית, בהם התמוססו חלקיקי כסף, מסוגלים להגיב לחשיפה לאור. כאשר הוא הניח אותם על זכוכית וחשף אותם לאור שמש, כאשר בינם לבין המשטח יש אותיות, הם השאירו טקטס בגוונים של סגול אדום. האותיות אומנם נמחקו ברגע שהזיזו את הזכוכית, או בחשיפה נוספת לאור, אך בדיוק שם התגלה הקשר והחשיבות של כסף בצילום, וכנראה שזאת הדוגמה או הבסיס הכי קדום לתהליך הצילום הידוע לנו.
מאז היו עוד כמה התפתחויות שקידמו את תהליך הצילום, והצליחו לקבע טוב יותר על משטחי צילום את התהליך של החשיפה לשמש. בין המדענים שיצרו התקדמות בתחום: (De la Roche) בשנת 1760, שיצר התקדמות בתהליך צילום התמונות. תהליך קיבוע החומר הכימי של (Carl Wilhelm Scheele) בשנת 1777. (Thomas Wedgwood & Humphry Davy) שהצליחו לייצר סוג של צילומים מפורטים יותר בסוף המאה ה – 18. בתחילת המאה ה -19 (Jacques Charles) הודיע שהוא הצליח לייצר נגטיבים של צילום. בשנת 1816 נוצרה פריצת דרך על ידי (Nicephore Niepce) אשר הצלח לשמור צילום על נייר מצופה בכסף כלואוריד, אך עבודה זאת לא נשמרה. הצילום העתיק ביותר שנשמר, למרות שיש ויכוח על כך בין ההסטוריונים, הוא הצילום של (Nicephore Niepce) כאשר צילם את המראה מחוץ לחלון, חדרו כנראה בשנת 1826. במקביל לצילום זה יש צילום נוסף שלו משנת 1825, כאשר מדובר על תהליך שהוא קרה לו "תהליך הליוגרפי" שנעשה בעזרת קמרה אבסקורה. ישנו ויכוח בין הסטוריונים של הצילום האם להגדיר את עבודה זו כצילום ראשון או לא, וכן מי היה הראשון שהצליח לייצר צילום, אם כי נראה שרוב הניסיונות הראשונים בתחום הצילום לא נשמרו. אני אישית לא חושב שיש חשיבות למי מהם מגיע התואר "הצילום הראשון", אלא יותר שהם התחילו מהפכה בתחום האומנות.

האם זה הצילום הראשון?

Nicéphore Niépce Oldest Photograph 1825

נראה שהצילום התחיל כניסיון ורצון להצליח בתהליך של לשמר "תמונה" על משטח, אבל ברגע שהצילום הפך לתהליך יציב של "צילום, פיתוח והדפסה", מטרת הצילום לא היה עוד רצון להצליח בתהליך. ובתחילת הדרך של הצילום אחרי שהוא היה זמין לכל, הצילום היה למטרות תיעוד המציאות כמו שהיא. בזמן שבציור יכול היוצר להביע את עצמו ואת רגשותיו, צילום היה למטרת שימור ההיסטוריה האנושית ההולכת ומשתנה בקצב מהיר, בעידן בו התעשיה שינתה את כל הסביבה. במיוחד אפשר היה לראות את זה באמריקה, כאשר האדם הלבן התחיל להכחיד את האינדיינים, ותיעוד השבטים בתהליך של צילום היה "הדבר הנכון". אך לא רק בארה"ב, גם ברחבי אירופה היה רצון לתעד את הנוף המשתנה במהירות הולכת וגדלה. כמובן נעשו גם הרבה צילומים של האצילים, כאשר נראה היה לרגע שציור האצילים הולך ונעלם. (אם כי הוא מעולם לא נעלם, וגם כיום אפשר לראות ציורי פורטרט של מלכת אנגליה הנוכחית, וכך גם ציורים של בתי המלוכה האחרים באירופה כמו של שודיה ועוד).

תוך מאה שנה בערך, בתחילת המאה ה – 20, מלחמת העולם הראשונה התחילה, ואיתה הצילום התעודי הופיע במלוא עוצמתו. אומנם היה צילום תיעודי לפני כן, אבל לא בכזאת עוצמה. בזמן שהציבור שמאז ומתמיד שמע מרחוק על מה שקורה בשדות הקרב (אלא אם כן פלשו לישוב שלו), עכשיו יכל הציבור לראות מראות מלב הקרבות, גם אם הם נמצאים בארץ אחרת. הצילום היה הרבה מעבר לשמירה של ההיסטוריה, והפך למשפיע על דעת הציבור. הציבור ראה את המציאות של מה באמת קורה בשדה הקרב, את האנשים שנלחמים בתנאים קשים ומתים בהמונייהם. מראות של חיילים גוססים ומדממים בקור ובגשם הופיעו בכל רחבי אירופה. צילום המלחמות וצילום העיתונות התעורר לחיים, והמראות לא היו קלים לצפיה

חיילים בריטים שורדים עוד יום

הלם המלחמה-איך מתמודדים עם ההרוגים וההפגזות

אומנות בצילום
צילום האומנות שמזכיר את ציורי האומנות המוקדם ביותר שיצא לי לראות, שייך לצלם הגרמני (Hippolyte Bayard) . בצילום אפשר לראות אשה עירומה יושבת על כיסא, ונראה שהיא ישנה. צילום זה מתאר בדיוק את אחד הנושאים הנפוצים בציור, וזה ערום נשי. ברור גם שאין כאן כל ניסיון לתיעוד של המציאות או כל רצון לכך, אלא רצון לייצר אומנות.
ברגע שהצילום נעשה נגיש יותר ויותר, כך אומנים שחיפשו מדיה חדשה או נוספת להביע את עצמם בחרו בצילום, שזאת היית מדיה חדשה ומרגשת. בנוסף לזה זה היה רגעי ומהיר. לא עוד ציורי שמן שנמשכים על פני חודשים של עבודה, אלא "כאן ועכשיו". הצילום איפשר לחשוב על יצירה ולבצע אותה בתהליך מהיר יותר מאי פעם, ונכנס לעולם האומנות ונשאר בעולם זה עד היום. אומנם צילום תעודי עדיין נמצא ואין סיבה שיעלם. אך החשוב (לפחות לי) זה דוקא תחום האומנות. (ועל כך נדבר בחלק השני של סדרת הכתבות)

Hippolyte Bayard-1840

----------נוף-----------

הבעיה בצילום נוף, ואיפה האומנות בתחום?
צילום, שלא כמו ציור שנמשך שבועות וחודשים של תהליך יצירה, מקפיא רגע בודד. צילום הנוף בתחילת דרכו היה תיעודי במידה מסויימת. חוקרים ומגלי ארצות הביאו בזכות הצילום את המקומות הרחוקים בעולם לעייני הציבור. לא היה צורך להגיע לאנטרטיקה על מנת לראות מה יש שם. החוקר הנורבגי (Ernest Shackleton) שיצא לחקור את הקוטב הדרומי (1914) נתקע באנטארטיקה עם כל אנשי הצוות שלו שנה שלמה, אחרי שהספינה שלהם נמחצה על ידי קרחוני ענק והם נשארו כל החורף באנטארטיקה ללא יכולת לחזור הביתה. צלם המשלחת תיעד לא רק את החיים בתנאי מזג אויר כה קשים, אלא גם צילם את הנוף המקומי, וכך גם האדם הפשוט שחי בשכונה בלונדון יכל "להיות בקוטב הדרומי" מבלי לצאת מפתח ביתו (ולא, לא ברור לי איך הצלם הצליח לסחוב את הציוד שלו ואיך הוא הצליח להציל את הציוד הזה במזג אויר שכזה). אך עדיין מדובר על צילום נוף ולא צילום נוף אומנותי. אם כי ההגדרה בעיתית משהו.....הצלם המדהים שחזר הביתה אחרי החורף הקשה עם כמות צילומים מדהימים מהמסע הוא (Frank Hurle) מסע שאני לא הייתי שורד אותו כצלם, או בכלל.

באומנות בצילום נוף אני מתכוון לצילומים שלא מתיימרים רק לתעד את יופיו של הנוף, אלא גם להצליח להעביר את מה הצלם הרגיש ולעורר רגשות אצל הצופה. צילומים כאלו הופיעו בתחילת המאה העשרים. במוקדמים שבהם אפשר לראות את הצלם (Ansel Adams) .ואפשר לראות גם את העבודות של הצלם (Wynn Bullock) ואני מצרף קישור לכתבה עליו.
הקושי בצילום נוף כמו שכולם יודעים, זה שאפילו כשנמצאים במקום מדהים ביופיו, לא בהכרח חוזרים עם צילום שמצליח להעביר את יופיו של המקום. זה מפני שהעדשה לא רואה ולא יודעת את מה שאני רואה. היא רואה רק את מה שעובר דרכה, ומתפקידו של הצלם להבין איך הוא מצליח לתפוס רק את מה שמרגש אותו דרך העדשה, על מנת להצליח לקחת את יופיו של המקום איתו הביתה. וזה קשה, אפילו קשה מאוד. אך באומנות זה קשה יותר ויש צורך בעוד צעד אחד וגדול מעבר לזה. כמו אצל (Wynn Bullock) אפשר לראות שכאן לא מדובר בלצלם את יופיו של הנוף, אלא יותר להראות מה מסתתר מאחורי מבנה האדמה. מה האדמה מסתירה בתוכה. מה הצלם מסתיר בתוכו? מה הוא חושב?

Ansel Adams

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

Wynn Bullock

אבל מה גורם לצילום נוף אחד להיות אומנותי ולצילום נוף אחר להיות לא יותר מעוד צילום? לרוב צילומי שקיעות נחשבים לקי'ץ ולמשהו "שיש בכל מקום" ולכן לא אומנות. אבל למה זה? הרי אם נסתכל אחורה על עולם האומנות אז נוכל להשוות את צילומי השקיעה של היום לציורי השקיעה או הנוף מהתקופה הרומנטית בארה"ב. שם אפשר לראות הרבה נוף שכיום לא יחשב כאומנות. ישנן שתי סיבות לכך. הראשונה, שאומנות מתחילה בכך שיש יוצר "ראשון" אשר מייצר משהו שלא עשו לפניו. כמו שואן גוך או פיקסו התחילו לייצר משהו שאף אחד לא עשה לפניהם, ובכך "המציאו" את עולם האומנות מחדש. הסיבה השניה היא, שהציורים הרומנטים צוירו כחלק מתהליך של חקר ארצות. ארה"ב והרים גבוהים עוד לא התגלו, ורוב פסגות ההרים הגבוהים עוד לא נכבשו. ציירים היו יוצאים למסעות קשים על מנת להביא את האומנות הזאת. אך זה לא המצב כיום. צילומי הנוף הם כבר לא החיפוש אחר הלא נודע, אלא לא יותר מאשר צילום של מקום יפה". אומנם זה יכול להיות צילום מדהים ומרהיב עד מאוד, אבל יהיה קשה לצילום כזה להכנס ,ל"עולם האומנות הצילום"

Caspar David Friedrich

לכן היום על מנת שצילום נוף יהיה מעבר לתיעוד של מקום יפה, יש צורך לקחת את היופי לכיוון אחר, וצילום הנוף צריך להביע משהו נוסף. המשהו הנוסף יכול להיות הסביבה המשתנה בעקבות השינויים שבני האדם יוצרים (בתקופת הציור הרומנטי ההשפעה של האדם על הסביבה הייתה קטנה יותר), יכול להיות הקשר האישי שבין הצלם למקום שבו הוא נמצא, ויכול להיות כל רעיון חדש או אחר.

Fujifilm X-T2 with Fujinon 35mm f/1.4 R

Nikon D3X with Zeiss Milvus 35mm f/2

Nikon D800E with Zeiss Milvus 35mm f/2

הערות