מזה השטויות האלה?-אומנות

מזה השטויות האלה?-אומנות

המִשְׁתָּנָה של דושן. מי לא מכיר את השטות הזאת? נו באמת משתנה זאת אומנות? עוד מעט תגידו לי שנייר טואלט זאת יצירת אומנות מופלאה?! איך זה שבעולם האומנות יש כל כך הרבה שטויות? או שאולי נכון יהיה יותר לשאול מה זה אומנות? ולמה בעולם האומנות יש כל כך הרבה דברים שלא מובנים? בדיוק על זה הכתב

המִשְׁתָּנָה (או בשמה האמיתי של היצירה "המזרקה") של דושן

אני אתחיל בהסבר על המזרקה של דושן. רק על מנת לשים את זה בצד. דרך אחת להסתכל על זה היא להוציא את המשמעות של המשתנה מתפקידה ולהפריד בין השתיים. תדיימנו לעצמכם שאתם הגעתם במכונת זמן ישר מהמאה ה -16 או מכוכב לכת אחר ואתם בכלל לא יודעים מה זה שירותים. לפתע נעמד לכם ממול העיניים פסל סימטרי בצבע לבן. יתכן שתחשבו שזה מעניין או אולי יפה  בזכות האסטטיקה שלו או הסימטריה שלו אבל בטוח לא תגידו לעצמכם איזה מגעיל זה משתנה. ובכן, כך אני חושב שצריך להסתכל על זה. מבנה תלת מיימדי וסימטרי. ודרך אגב דושן קרא ליצירה "המזרקה" ולא המשתנה שזה כבר מוציא את האובייקט מהקשרו ונותן לו משמעות אחרת

מדוע אומנות לא ברורה?

עכשיו בו ננסה להבין מדוע אומנות כה לא ברורה לציבור הרחב. בתקופת האדם הקדמון ציורי הקיר היו נגישים לכל חברי השבט. אך ציורי קיר במערות לא היו אומנות. לפחות לא בתחילת דרכם, אלא אמצעי תיקשורת (אני אסביר על כך בכתבה ניפרדת). אבל ברגע שיצאנו מהמערות, האומנות כבר לא הייתה נגישה לרוב הציבור. האומנות הורחקה ממנו והיא הפכה יותר ויותר נגישה לאצולה בלבד. למעשה אומנות היא לעשירים וכל השאר נישארו מאחור. אנחנו יכולים לראות את זה בארמונות של הורדוס, בפומפי ועוד, שהאומנות נימצאת בציורי קיר במרחצאות שרק האצולה הגיעה לשם, והעבדים ושאר העם נישאר עם קירות רייקים, ללא חפצי נוי יפים וללא גישה לאומנות כלל. מהנקודה הזאת אומנות הפכה לפחות ופחות מובנת. אומנם בהתחלה הציורים והפסייפסים היו ברורים לכולם, מפני שהם הכילו דמויות חוגגות ומבלות, בעלי חיים ובפומפי קיום יחסי מין עם כל דבר שזז פחות או יותר. עם השנים הציבור הרחב ניחשף פחות ופחות לאומנות, עד שאומנות שוב חזרה להיות נגישה לו כאשר הוא ביקר בכנסיות. אבל גם שם האומנות הייתה פשוטה מאוד (בתוכן של האומנות), והציורים היו ציורי דת בלבד שמטרתם רק לגרום להגדלת האמונה, ולא להבין או להחשף באמת ליצירות גדולות. סיפורי הקדושים וישו היו הבסיס לכל מה שהציבור הרחב ראה, בזמן שציורי טבע דומם היו אצל העשירים בלבד.

פסיפס באחד מבתי עשירי העיר פומפי. אם היית עבד אז היית רואה את זה, ואם התמזל מזלך (להיות עבד לא היה דבר חיובי כל כך), אז לא היה לך סיכוי לראות פסיפס או ציור או כל אומנות אחרת בכלל

עם השנים האומנות עברה שינוי שהלך וגדל. לא רק שיצירות של טבע דומם לא היה נגיש לציבור הרחב, אלא גם ציורי נוף, מפני שהם לא הופיעו על קירות הכנסיות, ויותר מזה האומנות התחילה להתפתח לכיוונים חדשים ואחרים: ציורים של מונה וחבריו הופיעו בעולם. ציורים שהם כבר לא ראליסטים לחלוטין אלא ציורים של משיכות מכחול גסות יותר שאפשר לראות את הדמויות או להבין שמדובר בדמות רק כאשר מסתכלים מרחוק, (כשעומדים בגלריה לאומנות תמיד עומדים במרחק של שני מטר מהתמונה לפעמים יותר). אומנים כמו גוגן יצרו תמונות עוד פחות ראליסטיות עם דמויות שנראה שצויירו לא נכון. דמויות מעוותות עם פורפורציות לא נכונות, ללא נפח בחלק גדול מהמקרים. משטחי צבע אטומים בחלקם ונוף שלא צויר בדייקנות. ומי ראה את הציורים האלו? כמובן בעלי הגלריות והעשירים, אשר היה להם את הזמן להגיע לגלריות. בתקופת המהפכה התעשייתית ועם התקדמותה, הציבור הרחב היה עסוק בעבודה מבוקר עד לילה. ללכת לגלריה לאומנות לא היה בראש מעיניו. לגמור את החודש ולחיות היה מעל הכל. אומנות? מי בכלל חשב על זה?

אחד מהציורים המפורסמים ביותר של פול גוגן הוא של נשות טהיטי. הוא סיים את חייו עם מחלת מין. עני וחסר כל בכפר בטיהטי. אחרי הכל, העובדה שעסק באומנות שהגיעה לעשירים, לא אומר שהכסף הגיע אליו. בגלל שבעלי הגלריות שילמו מעט מאוד, ומכרו את העבודות בסכומי ענק, האומנים היו לרוב עניים עוד יותר מרוב הציבור, וכך זה נישאר גם היום. רוב האומנים עניים או לפחות לא בעלי ממון רב...על הסיבה לכך בכתבה אחרת.

אומנות עדיין לא לכולם

כפי שרשמתי, עם השנים האומנות הלכה והתפתחה לכיוונים שונים, וחלקם משונים. אומנם אומנות נגישה היום לכל, מפני שאין צורך לרכוש יצירת אומנות במילוני דולרים, אלא אפשר לקנות פוסטר של יצירה שאוהבים, או ללכת ולבקר במוזאון במחיר סימלי וללכת לגרליות לאומנות ללא שום עלות. עדיין האומנות, שכיום הפכה לנגישה עוד יותר, דווקא הלכה והתרחקה מהעם. מדוע? מפני שהיא פחות מובנת עוד יותר מתמיד. כיום האומנות עברה התפתחות כה רבה, שמי שלא עוסק באומנות או למד אומנות או רוכש אותה לא מבין הרבה פעמים מה עומד מאחורי יצירה כזאת או אחרת, ולמה היא בכלל מוגדרת כאומנות. הסיבה לכך היא, שעם השנים שהאומנות התפתחה והתרחקה מהאומנות של ציורי הכנסיות, והציבור הרחב לא עקב והתקדם יחד איתה, אלא נישאר זמן רב מיד "מאחור", ולא "עבר" את התהליך ביחד עם עולם האומנות. עכשיו כשהמדיות השונות מאפשרת סוף סוף גישה לכולם לכל נושא שבעולם, הפער בין האומנות העכשווית לידע הקיים בציבור הרחב גדול מאוד. אולי אפילו גדול מידי. כיום יש צורך "בהשלמת" ידע רב על מנת לצמצם את הפער הגדול שנוצר, וזה לא תהליך פשוט בכלל, מפני שהאומנות כיום דורשת חשיבה שונה לחלוטין ממה שהיה צריך בהסתכלות על קירות הכנסייה. דרך הביטוי עברה שינוי גדול מאוד, ועכשיו ללא השכלה בתחום קשה מאוד לקבל את האומנות במצבה הנוכחי. ברור שזה לא אומר שכולם צריכים ללכת ללמוד אומנות, אבל על מנת להשלים את הפער ולהתקרב אל עולם האומנות יש צורך ללכת לכמה שיותר הרצאות בתחום וסדנאות באומנות. יש צורך להבין תהליכי יצירה שהם שונים מאוד ממה שהיה בעבר (אני אעשה כתבה על כך בניפרד), ולקרוא על הטקטסים שמצורפים לכל תערוכה, על מנת להבין טוב יותר את מה שאנחנו רואים. זה שינוי גדול בעולם האומנות שנוצר עם השנים. פעם כשהתבוננו על צילום נוף היה ברור מה רואים. היום הטקטס הוא חלק כל כך חשוב, עד שבתחרויות או מגזינים לאומנות הטקטס הוא לפעמים 50% מהיצירה! אז כן האומנות היום פחות ברורה ומוזרה יותר ויותר עם השנים. אבל זה בעיקר בגלל חוסר ההבנה אותה. אני ממליץ לכם ללכת לגלריות לאומנות ולשמוע כמה שיותר הרצאות בנושא...למעשה אתם מוזמנים לפנות אלי בכל הנוגע להרצאות באומנות ותהליכי יצירה

מתוך פרוקייט העוסק בדוייקן עצמי של האומנית Gina Osterloh 

מתוך פרוייקט של צילומי הנוף של האומן John Brinton Hogan