מתי נכון להשאיר קטעים חשוכים בתמונה

מתי נכון להשאיר קטעים חשוכים בתמונה

בניגוד לתמונות צרובות שאליהם דיברתי בכתבה הקודמת. תמונות שחורות לדעתי מתחילות להיות מקובלות בעיניי הציבור הרחב ואפשר לראות את זה יותר אצל צלמים חובבים ולא רק אצל אנשי מקצוע. הסיבה לכך היא שבניגוד לתמונות צרובות חלקים כהים בתמונה מוסיפים דרמה ומצליחים להעביר מסר ברור יותר לצופה וללא ספק התוצר נעים יותר לעין מתמונה צרובה.

תמונות עם חלקים כהים "מקלות" על הצלם לא רק בצורך להוספת דרמה אלא גם על מנת להעביר בצורה ברורה יותר את עומק התמונה. לדוגמה אם אני רוצה להעביר תחושה  שאני נמצא בתוך קניון עמוק עם פתח אור צר מעלי או על מנת להעביר לצופה בצורה ברורה שאני טיילתי בסמטה חשוכה מאוד. החשכת הסמטה או יותר נכון להשאיר את הקטעים החשוכים כמו שהם ללא צורך להשתמש בטכניקה של (HDR) יראה את המציאות כמו שהיא ויעביר אותה לצופה

סיבה נוספת היא צילומי לילה. בצילומי לילה הגיוני שיהיו קטעים גדולים מאוד של חושך ואני משאיר אותם בלב שקט חשוכים עד מאוד

אומנות

כאן אני חושב שיש פעמים שיותר קשה לחלק מהציבור לבלוע את הגלולה הזאת של תמונות חשוכות. אבל הסיבה (לפחות לאיך שאני מתרגם את הדברים) היא שיש קושי גדול להבין ולתרגם אומנות ,לא בגלל הקטעים החשוכים בתמונה (אני רואה את השינוי שנוצר אצל תלמידים שלי ברגע שהם מתחילים ללמוד אומנות. דבר שאני מלמד זה 20 שנה). באומנות הסיבה לקטעים חשוכים בתמונה היא על מנת להעביר רגש או יותר נכול לעורר רגשות ספציפים אצל הצופה.

בסדרת העבודות (Darkness). רציתי להעביר את חשכת הלילה כמו שהיא ואת הפחד הטבעי שהלילה והחשיכה מעבירים  בנו. בני אדם מסתמכים בעיקר על הראיה כאשר שאר החושים שלנו פחות חדים. למעשה גם הראיה שלנו לא כל כך  חזקה בהשוואה לבעלי החיים בטבע. במצב חשוך יכולת הראיה שלנו צונחת במהירות לעומת זאת חיות בר רואות היטב בלילה. להיות לבד ער בלב היער בחשכה מעורר בנו פחדים מפני שאנחנו מסתמכים על יכולת השמיעה שלנו שהיא לא הצד החזק אצלנו. החושך מייצר אי נוחות גדולה מאוד, מייצר פחד. אני אישית אוהב את תחושת אי הנוחות בלהיות בחושך ולא להצליח לראות דבר חוץ מנקודות אור בודדות אשר משם אני צריך להבין מה אני רואה היא דבר נפלא שמוערר את יצר הסקרנות שלי ומחדד את חושיי.

דוגמאות מצלמים מהטובים והאהובים עלי בתחום האומנות

אני אתחיל עם צילום של הצלם (Nail Craver). בחרתי שלושה צילומים מתוך סידרת עבודות בהן ברור כי ללא הקטעים החשוכים בתמונה התחושה של המים העמוקים והעפלים לא היו נראים מפחידות כל כך. אם הכל היה מואר התמונות היו מתפרשות אצל הצופה כי מדובר בעוד צילומי מודל בתוך מים. אך כאן תחושת המוות ברורה יותר.

נעבור לצלמת (Gabriela Herman). בסידרת עבודות אלא היא התמקדה בבלוגרים אשר אנשים מכירים אותם דרך המילים שלהם ולא בלהכיר את הפנים שלהם. רובם הולכים ברחוב כאנונימים לחלוטין. הבחירה לצלם אותם בחושך כשרק אור המסך מאיר את חלל החדר מדגישה את האנונימיות שלהם. זאת דרך נפלא להראות את העבודה שלהם. אני אהבתי.

הצלמת (Louise Russell) בסדרת עבודות אלה  צילמה את המקום בו היא גרה. את חשכת החדר ברגע שהיא פותחת את העיניים עוד לפני שהם נפתחות לחלוטין. העבודות מתארות תחושות וזכרונות מההווה והעבר שלה. בחלק מהסדרה יש תמונות עם קצת יותר אור אבל רובם שחורות וחשוכות וגם התמונות שיש בהם יותר אור עדיין רוב שטח התמונה שחור לחלוטין.

הצלם (Victor Ramos) לכל אורך חייו מתקשה לתקשר עם אנשים בסביבתו. סידרת עבודות אלו מתארת את הקושי להתחבר ולצייר קשרים עם אנשים בסביבתו. החשכה שבתמונות מעבירה ומעצימה את הקושי הזה והיא חלק בלתי נפרד מהאובייקטים לצילום המופיעים בכל תמונה. זאת סידרה נפלאה שאני אוהב במיוחד מתוך העבודות הרבות שלו.