אביטל בר-און איזקוב

04 Oct

04Oct

האומנית: אביטל בר-און איזקוב Avital Baron Izackov

תספרי לי קצת על עצמך. איפה את גרה, איפה גדלת וכיצד זה השפיע ומשפיע על האומנות שלך?

שמי אביטל בר-און איזקוב, נשואה ואמא ל 2 בנות ,יוצרת רב תחומית, חיה כבר 18 שנה בבנימינה שזה הזמן הכי ארוך שגרתי אי פעם באותו מקום ברציפות. נולדתי בבלגיה וחייתי לסרוגין בבלגיה, ישראל ואיטליה. בעצם, עד גיל 18 עברתי 6 פעמים ממדינה למדינה. דיברתי 4 שפות וחוויתי תרבויות שעל פניו לא רחוקות כ"כ האחת מהשניה ובכל זאת כל אחת שונה מקודמתה. חייתי במשפחה שבה טיולים היו חלק מהווית החיים. לחוות נופים, אמנות, היסטוריה, לטעום טעמים חדשים היו דבר שבשגרה. אין לי ספק שזה תרם את חלקו ברצון ליצור, לחקור ולהתפתח בכל פעם בכיוונים אמנותיים אחרים,

כיום אני גם מבינה שהשהות במקום אחד לאורך זמן נתנה לי את השקט ליצור ולבטא את מה שנטמע.

איפה למדת אומנות וצילום?

אני אמנית אוטודידקטית. לא למדתי אמנות או צילום per se. באוניברסיטה למדתי תולדות האמנות וספרות צרפתית לתואר ראשון ואח"כ למדתי עיצוב פנים. גיששתי סביב תחום האוצרות ועבדתי הרבה שנים בעיצוב פנים, בעיקר חנויות. היתה לי שנים רבות אהבה גדולה לאמנות קונספטואלית, צילום ועיצוב ובמהלך הזמן נערמו רעיונות בספרי סקיצות אבל לא היה לי אומץ להתחייב לתשוקה שלי ולקח לי הרבה שנים להגדיר את עצמי כאמנית.

לגבי צילום...אבא שלי צילם הרבה, בעיקר צילומים משפחתיים. היתה לו מצלמת לייקה יפיפה משנות ה 60 ואהבתי להתנסות בה. שאלתי הרבה שאלות וצילמתי איתה ובסיום לימודי התיכון בבלגיה קנו לי מצלמה, חצובה ושני פילטרים. זה היה אושר גדול שחיבר אותי להתנסות ולימוד צילום

איך התחלת לעסוק באומנות ומה משך אותך לזה?

במשפחה הקרובה והמורחבת עסקו הרבה בציור, כך שזה היה תחום מוכר בבית, בנוסף העובדה שהיינו באין ספור מוזיאונים וכנסיות הפכה את האמנות לחלק מובן מאליו מהחיים שלי . בצעירותי חשבתי שאמנות שמורה רק למי ש "יודע לצייר כמו פיקאסו" וקינאתי ביכולת של אנשים לצלם טכנית טוב או לרשום במדויק. אחד מהמהפכים קרו לדעתי כשהבנתי שגם דרך עיצוב אפשר להביא את היצירתיות שבי לידי ביטוי . זאת היתה הדרך שלי ליצור בלי להתחייב להגדרה אמנותית כלשהי. אחת התערוכות החשובות ששינו את תפישת האמנות שלי היתה תערוכה שראיתי בכיתה יב' על האמן הקונספטואלי קריסטו הבולגרי, הגאונות לקחת בד ולעטוף מבנה קיים הלהיבה אותי.

מה מגדיר אותך כיוצרת?

אם הייתי צריכה לבחור מילה אחת שתתאר את עצמי ואת האמנות שלי, הייתי בוחרת במילה - " קולאז' ". גוף העבודות שלי הוא " קולאז' " של טכניקות, חומרים ודיסציפלינות: קולאז', אסמבלאג', צילום, וידאו, מיצב, אמנות השתתפותית, רקמה, שימוש ברדי מייד, ועוד. מה שעומד במרכז היצירה שלי הם נושאים של זהות מגדרית, השתייכות תרבותית, וחיפוש אחר חיבור ל "מקום" שארגיש בו בית.

הצורך לבוא לידי ביטוי בסוגי מדיה שונים הוא בהחלט תוצר של עושר התרבויות, השפות והמקומות בהם חייתי בצעירותי, שבזכותם למדתי לבחון את העולם מזוויות שונות.

אני מסוקרנת מחקירת נושא מסוים מזוויות מגוונות וחדשות, ואוהבת את מעורבותם של אנשים נוספים בפרויקטים שלי - כמרואיינים או כשותפים ליצירה. אני מאמינה שבזכות מעורבותם של אחרים בתהליך היצירה, עבודת האמנות מקבלת תוקף וחיים משלה. זאת בדומה לצורת העבודה שלי בקולאז' שבה אני יוצרת עם חומרים קיימים מעיתונים וספרים, והם אלו שמתווים את הדרך ליצירה הסופית.

האם אפשר להתפרנס מאמנות?

לדעתי קשה להתפרנס מאמנות בארץ, לפחות לי קשה. אני מתפרנסת בעיקר מהוראה ומדי פעם מצילום.

הרבה אמנים מלמדים אומנות גם את?

כן. אני מודה שהתחלתי ללמד כי מכירת ריבות ועוגות שאהבתי לעשות לא ממש פרנסה אותי...ולא הייתי בטוחה שאני רוצה להפוך את זה לפרנסה ולמקצוע שלי. בשלב מסוים הבנתי שאין ברירה וצריך לעבוד. המילה הזאת מאוד הפחידה אותי...עבודה. פחדתי שלא יהיה לי זמן או השראה לפרויקטים אמנותיים ויכולת להתפתח אם אעסוק במשהו שהוא לא אמנות. אבל להפתעתי גיליתי שאני ממש אוהבת ללמד, שאני מקבלת הרבה השראה מהתלמידות שלי וסיפוק ממה שאני מאפשרת להן. זאת בהחלט מתנה גדולה בשבילי. ברגע שהחלטתי שצריך להתפרנס , התחילו להגיע הצעות עבודה לא צפויות כמו צילום סרט תדמית לאמנים, צילום חללים ועוד

את גם עוסקת בוידאו. מה ההבדל בין וידאו לסטילס ואת מה את אוהבת יותר או נמשכת יותר?

היתה תקופה שחלמתי לעשות וידאו קליפים...במקום זה למדתי תוכנת שרטוט...וכילדה כעסתי על הורי שלא קנו מסרטת 16 מ"מ. זה דגדג לי באצבעות…

מי שפתח בפני את העולם הזה היה גיל בעלי, יוצר דוקומנטרי שלימד ועודד אותי לצלם ולערוך בוידאו. האמת היא שאין לי העדפה.... זה תלוי בתקופות ובפרויקטים שמעסיקים אותי. שניהם מהווים סוג של תרפיה עבורי. תחושה שאני בפוקוס תרתי משמע. זה מאפשר לי להתרכז בעולם מקביל ולנשום. אני מצלמת סטילס כמעט כל יום. במצלמת הפנסוניק שלנו או בסמארטפון.

מה תהליך העבודה שלך?

אני פנטזיונרית גדולה...כך שברגע שיש לי רעיון אני מתפרעת איתו בדמיון. חושבת בגדול ורושמת את הרעיונות . אח"כ המציאות נוחתת עלי בדרך זו או אחרת ואני מתחילה להיות פרקטית יותר. פעם ההבנה שאין לי מספיק משאבים או שקשה למצוא ציוד מתאים ליישום הרעיון שלי היה מרפה את ידי, כיום אני יודעת שאני צריכה להיות עקבית, לפעמים הפרויקט יוצא לפועל ולפעמים לא.

כשאני עובדת אני מתחילה עם רעיון די מגובש שקשה לי לוותר עליו אבל אני לומדת להיות גמישה ובסוף זה מוביל לתוצאות מעניינות ולא צפויות. גם שיתופי פעולה הפכו לחלק מתהליך העבודה שלי בעבודות מסוימות. זה נותן הרבה השראה, כח להמשיך ומיקוד. בשורה התחתונה זה מאוד מפרה. ישנם נושאים שאני עובדת עליהם כבר שנים. בודקת חוקרת בקטנה כמעט על בסיס יום יומי עד שאני מגיעה לצילום אחד שאני אוהבת. עננים, גשם, תנועה של מים. זו המציאות היום יומית הקטנה והמספקת שמאפשרת לי להמשיך עם הפרוייקטים הגדולים יותר, לחלום ולקוות שחלקן יצאו לפועל.

מה היה פרויקט הצילום האחרון שלך ועל מה הוא היה?

אחד הפרויקטים האחרונים שלי עוסק בפנטזיה. אני פועלת בעבודה הזאת בצומת שבין צילום, אמנות פלסטית ודימויים של אוכל בהקשרים של זהות מגדרית. כשאני עובדת בטכניקת קולאז' אני בוחנת את הגבולות של יצירת עולמות חדשים בעזרת פירוק והרכבה של דימויים המודפסים על נייר. מדיית הצילום מאפשרת לי לקחת את הדימויים האלה צעד נוסף קדימה ע"י הוספת אלמנטים תלת מימדיים :

אני בוחנת אלו הקשרים ויזואלים ותכניים מתקבלים בשילוב הזה. המשחקיות שנוצרת מהשוני בפרופורציות בין התלת לדו מימד בוראת עולמות חדשים, משעשעים ופנטסטים כאחד שבהם הקולאז' המודפס משנה לעיתים את משמעותו המקורית. אני אוהבת את טשטוש הגבולות בין דו לתלת מימד, את יצירת האשלייה של מציאות חדשה והתעתוע שנוצר אל מול הצופה.

מה הפרויקט שאת עובדת עליו כרגע והאם יש משהו מתוכנן לעתיד הקרוב?

חזרתי לעבוד עכשיו על פרויקט בשם HyBread ("לחם כלאיים") שהתחלתי סקיצות שלו לפני שנתיים

בסדרה, שמתוכננת להתפתח לכדי מיצב, אני רוצה להכניס בלחמים את הרבדים שלי, את הזכרונות והרגשות, את האישי ואת הקולקטיבי. בתהליך העבודה על HyBread אני אופה לחמי כלאיים ובתוכם מוטמעים חומרים ואלמנטים שונים כגון אבנים, זרעים, נייר, בד, עלים, וחרסים אותם אני אוספת בחוף הים בקיסריה בקרבת ביתי. הסדרה תבדוק אילו תחושות מעוררת ההכלאה בין הלחם לחומרים מעולמות אחרים, האם הוא מציף תחושת אי נוחות נוכח "חילול" הלחם המזין, מציל החיים; איך הבצק מגיב להכנסת מהויות זרות אליו, האם שעטנז זה נטמע ומתאחד לכדי ישות הרמונית. לחמי כלאיים אלו יספרו סיפור של מסורת והתחדשות, יעוררו שאלות על החידושים הטכנולוגיים של ימינו אל מול הרצון לחזור למלאכות מסורתיות; ויעלו תהיות על תפיסות תרבותיות ופרשנות עכשווית. לחם הכלאיים מכיל, חושף, מדגיש, מסתיר מהויות שהן לעיתים מנוגדות ולעיתים משלימות.

אילו אמנים נותנים לך השראה?

בוא נאמר שאני מתחברת להרבה אמנים וסגנונות אבל האמנים שנתנו לי הכי הרבה השראה היו אמנים שהעזו לחלום וליצור בגדול. אמנים כמו קריסטו וצ'יהולי

כיצד את רואה את תחום עיבוד התמונה ואיפה יש לו חלק באומנות שלך?

התשובה תלויה לדעתי בהגדרת הצלם את סגנון הצילום שלו. אם מדובר בצילום עיתונאי זה שונה מאשר צילום אמנותי. מאז שהצילום הומצא עסקו בעיבוד התמונות, לדוגמה פוטומונטאז'ים מהמאה ה 19, אם בחדר חושך או אח"כ בתוכנות ייעודיות, השאלה כמובן חשוב לנו כיוצר להיות נאמן לדימוי שצולם. גם בזה יש הרבה טרנדים. ברגע שעולם האפליקציות שטף אותנו עריכת צילום הפכה לחלק יותר משמעותי בצילום.

כאמנית פלסטית וכצלמת ההחלטה אם להיות נאמנה לצילום המקורי או לעבד אותו בדרך משתנה מפרוייקט לפרוייקט ובסופו של דבר מה שמוביל אותי זה הרעיון שאני רוצה להעביר... ואולי לא במקרה אני מתחזקת 2 חשבונות אינסטגרם. אחד משמש כיומן ויזואלי שבו אני מעבדת יותר את הצילומים ובשני אני לא מעבדת כמעט את הצילומים חוץ מבשלישיה האחרונה...

איזה תערוכות בהם הצגת היו משמעותיות עבורך?

בשנים 2012-2013 הייתי חלק מגלריה שיתופית בשם "אנו" שפעלה בבנימינה. זאת היתה שנה מאוד משמעותית עבורי בעשייה האמנותית שלי כי היא אפשרה לי להתנסות בעבודות בשיתוף קהל. הבנתי שאני אוהבת את האתגר שזה מציב בפני, לשחרר מהאגו ולאפשר לקהל להיות חלק מהיצירה שלי. בדכ התוצאה רחוקה ממה שדימינתי אבל זה בדיוק העניין שבשיתוף. כמו כן הצגתי באותם שנים מיצב שנעשה, בשיתוף פעולה עם שפית קונדיטורית בשם אפרת זהר לבקוביץ, בשם "טעם של זכרון". עבודה שבחנה את האובססיה שפיתחתי לזכרונות הילדות והאוכל שחוויתי בצעירותי.

שנה שעברה הצגתי בגלרית ה"תדר" בבית רומנו בתערוכה בשם proud to present

עבודות קולאז' וקולאז' פרפורמטיבי -מייצג בו הזמנתי את הקהל ליצור יחד איתי קולאז' על חלון הראווה של הגלריה.

עם איזה ציוד צילום את עובדת ועד כמה את חושבת שיש חשיבות לציוד צילום מקצועי?

אני מצלמת גם עם הסמארטפון וגם עם פנסוניק

יש אצלנו בבית ויכוח קבוע בנושא ציוד צילום... אני בד"כ טוענת שאני יכולה להגיע להישגים אמנותיים טובים יותר עם ציוד מקצועי יותר ובעלי טוען שאם אתה צלם או יוצר טוב תצליח להוציא תוצאות טובות גם עם ציוד סביר. האמת לדעתי היא איפשהו באמצע. אם אין רעיון או עין טובה לא יעזור איזה ציוד יהיה לך. אולי הצילום ירשים ברמה הטכנית אבל הוא לא יהיה בהכרח מעניין יותר או בעל אמירה משמעותית. מצד שני אני מודה שלפעמים ישנן סיטואציות בהם אני מרגישה שאני לא מגיעה לתוצאות טובות בגלל הציוד.

האם את מרגישה את השינויים בתחום הצילום על האמנות?

היה שלב שרציתי לעשות תערוכה של עבודה אחת: העבודה המקורית, הדפס שלה, הצילום כפי שמופיע על מסך מחשב, מסך בסמארטפון ועוד ועוד ורסיות אפשריות…זאת המציאות היום. צילום עבודת אמנות לא פחות משמעותי מהמקור. זה הדבר אליו רוב האנשים נחשפים. אם פעם היינו רואים שיקופית או צילום של עבודת אמנות בספר, בראש שלנו היתה מוטמעת העובדה שבלית ברירה זו הדרך להציג בפנינו יצירת אמנות. כיום צילום העבודה שנחשף במדיות ע"י אלפי ומיליוני אנשים לא פחות משמעותי מהעבודה עצמה.

**בחרתי צילומים ורגעי וידאו שאני אוהבת ושמייצגים את הרב גוניות שאני מתחברת אליה בעבודות האמנות שלי.

חלקם צולמו בסמארטפון ואחרים בלומיקס GH3, פנסוניק.

Web site: Avitalforart.com

Facebook: Avital Art

Instagram: Avitalforart & Avitalforart_Photography