סוריאליזם חלק 2. סוריאלזם בצילום
סוריאליזם חלק 2. סוריאלזם בצילום
אחרי שהבנו מהכתבה הראשונה מה זה סוריאליזם הגיע הזמן לראות כיצד סוריאליזם ניטפס בצילום ובקולנוע.
אז מה באמת קורה בצילום? כיצד סוראליזם מתבטא בצילום? האם תמיד עוסקים בעיבוד תמונה? הרי הצילום היה קיים הרבה לפני התוכנות לעיבוד תמונה והיה סוראיליזם בצילום כבר בתחילת המאה העשרים. ובכן קיום אכן יש לא מעט צלמים שבתהליך העבודה שלהם יש גם שימוש בתוכנות לעיבוד תמונה ובצדק. זה לא רק מקל על העבודה אלא גם מאפשר לייצר דברים שאי אפשר לייצר "בצילום ישיר" אך הסוראליזם בצילום הוא "פתוח" יותר מפני שבצילום אנחנו "תופסים את הרגע" ומצלמים את מה שקיים, בצילום אנחנו למעשה מצלמים משהו, אובייקט, משהו מוחשי וזה "מאלץ" את הסוריאליזם להיות יותר גמיש במה נכנס לתוך ההגדרה שלו. והסוריאליזם בצילום הפך לאחד הדברים הפחות ברורים לציבור הרחב וזה מקשה עוד יותר לא רק להבין למה זה ומה זה סוריאליזם בצילום אלא גם על היכולת להבין מתי להכניס פרוייקט צילום כזה או אחר להגדרת הסוריאליזם או אולי לתחום המופשט או אולי אפילו לזרם אחר לחלוטין. בילבול זה קיים גם בקרב אנשי המקצוע (מבקרי האומנות וכו') ולכן בין היתר בתהליך ההגדרה מתייחסים למה שהאומן מתאר ומגדיר (זה כמובן לא אומר שעכשיו כל צלם יכול להגיד מה שמתחשק לו וזה יוגדר כנכון) אבל מתייחסים לטקטסט המצורף בכובד ראש
אני אתחיל עם תחום הקולנוע ומשם ניצעד לתחום הצילום, אז נעבור על כמה סרטים סוריאליסטים על מנת להבין כיצד התבטא הזרם הסוריאליסטי בתחום זה. בראשית דרכו הסוריאליזם הופיע בקולנוע במלוא העוצמה וללא פילטרים. עם השנים הסוריאליזם בקולנוע התמתן אבל זה גם היה תלוי בבמאים. אני שולח אותכם בהתחלה לשני סרטים קצרים של סלבדור דאלי שעסק בציור, פיסול, צילום וקולנוע (הוא אומנם לא היה מהראשונים שעסק בסוריאליזם בקולנוע אבל סרטים אלו הם דוגמה נהדרת):
https://www.youtube.com/watch?v=mdoRMwWXQek
https://www.youtube.com/watch?v=YIFsdVPXMnE
הסרט השלישי שאני שולח אותכם אליו של האומן מן ריי Man Ray הוא אולי יראה לכם קצת יותר "קשוח" לצפיה. אבל התבוננות רצינית עד סופו תעזור לכם להבין לעומק כיצד סוריאליזם נראה במלוא עוצמתו בקולנוע וזה דבר שגם יעזור להבין לעומק זרם אומנותי זה. אז תכינו את עצמיכם ותכינו לכם קפה ותשבו לכם בנחת:
כמו שאתם מבינים עכשיו בעולם הקולנוע סוריאליזם עלול להראות הכי פחות ברור אך עם זאת אין דבר שמחדד את הרעיון מצפיה בסרטים אלו.
ונעבור לצילום סטילס. על מנת להסביר כיצד מתנהג ומגיב עולם צילום הסטילס לסוריאליזם אני אתן מספר דוגמאות של צלמי סוראליזם מהמוכרים בתחום וננסה ללמוד מהם מהו סוריאליזם בצילום וכל זה בזהירות ומבלי להכניס אותם לתוך אותה "קוביית ההגדרה" המסוכנת לשימוש בזרם אומנות זה על מנת שנוכל לשמור על סוריאליזם כמו שהוא. סוריאליסטי
Sari Soininen. From the project: Transcendent Country of the Mind
במקרה של האומנית הזאת אנחנו יכולים לראות שנעשה פה שימוש בצילום כמו שהוא וללא עיבוד תמונה. הדמות המרחפת בתוך מרחב התמונה ללא קרקע יציבה שמזכירה יצירות מתחום הציור אשר הדמויות מרחפות ברחבי הבד (כמו שראינו אצל מירו בכתבה הקודמת) ועם זאת יש קרקע יציבה לתמונה על ידי שימוש בצימחיה שנותנת תחושה של קרקע יציבה על ידי כך שהצמחיה ממלאת את שאר חלל התמונה על מנת לשמר את תחושת "הצורות המטיילות" בתוך הפורמט. הצילום נעשה ע"י תפיסה של רגע שהדמות החתוכה במיתכוון כמובן (על מנת לשמר את "הדימיון של האומנית") בשימוש פשוט בפלש בודד. השימוש בשחור לבן הוא לא נעשה בגלל שזה "אומנותי יותר" אלא מפני שזה היה פיתרון פרקטי שלא בטעות לייצר הפרדה בין הדמות לצמחיה הירוקה. על ידי שימוש בשחור לבן התקבל דימוי עם טווח דינמי בטווח של שני גוונים בלבד
Sari Soininen. From the project: Transcendent Country of the Mind
גם פה כמו כל הדימויים בפרוייקט הזה אנחנו יכולים שאין עיבוד תמונה. הדמות ללא הפנים (דבר שנעשה בפשטות רבה, פשוט על ידי שימוש בפלש חזק במיוחד לצורך הצריבה) וכך נוצרה דמות נטולת פנים, נטולת הבעה או רגש כמו דמויות שאפשר לראות בחלום או כאשר מנסים להזכר בפנים של מישהו מהעבר וכל מה שמופיעה לנו זאת דמות כללית. הדמות הצרובה כמובן ברורה לנו מפני שכמו שאמרתי מקודם בצילום אנחנו מצלמים משהו שלא כמו בציור. אך נוצר אפקט של ציור שמזכיר עבודות של מרגריט וכן ציירים אחרים מהתחום. האומנית בסידרת עבודות אלה מציגה תמונות של אנשים ללא פנים מפני שהפרוייקט הוא סוג של דיוקן עצמי ומפני שהיא מצלמת את עצמה מבלי לצלם את עצמה הפרצופים חסרי פרצוף. סוריאליסטי כמה שזה נישמע.
Sari Soininen. From the project: Transcendent Country of the Mind
גם פה נעשה צילום ללא עיבוד תמונה על ידי שליטה באיזון לבן קר ופלשים מכוונים. על אף שיש כאן מונוכרומטיות לא נעשה ניסיון להוריד את הצבע לחלוטין ואנחנו יכולים לראות שהשלט האדום שמופיע מבעד לחלון בצד ימין למעלה לא תוקן לכחול בתהליך של עיבוד תמונה והוא נישאר במקומו. התמונה מספיק מונוכרומתית וברורה בכוונת הטווח הציבעוני שלה מבלי שיהיה צורך לתקן את האור האדום שגם ככה הוחלש עקב הורדת טמפרטורת הצבע. בעבודה זו האומנית מתארת את הדרך שבא היא מסתכלת על דת. כמשהו פגני, לא מציאותי ושבין הייתר מכיל בתוכו סיפורים מפחידים ודמויות מפחידות. הדמות שמציצה מתוך עולם פסיכותי ועוקבת אחרי הצופה מתוך עולם סודי מפחיד שצריך להיזהר ממנו כמו להיות במציאות סוריאליסטית יום יומית
סידרת העבודות הבאה היא של האומנית האמריקאית ברנדי טריגרוס (Brandy Trigueros) שבפרוייקט זה היא למעשה מעבירה ביקורת על המציאות הטכנולוגית של היום שאפשר לראות את זה משם הפרוייקט. היא מזכירה בגישה שלה כלפי הטכנולוגיה המודרנית את גישת האומנים בתחילת המהפכה התעשיתית שדיברתי עליה בכתבה הקודמת. גם במקרה הזה ברנדי לא עושה שימוש בעיבוד תמונה אלא שימוש "פשוט" שימוש קלסי בצילום סטודיו על ידי ביגוד נכון, רקע שחור וידע בסיסי בעבודת פלשים בסטודיו ועל ידי כך היא מכניסה אותנו לעולם שכולו רדוף במידע דיגטלי כאשר המודפס מעבד מערכו עם השנים. ללכת לקונצרנט הפך להקשבה על טקלית, על קסטה ומשם לקובץ במחשב שמורכב מביטים וכך גם המציאות שלנו. המילה והתמונה המודפסת הוחלפו בקובץ "יבש וחלול" שאיבד מערכו. הכל הפך לאחד ואפס, לשחור ולבן במציאות שצורות גאומטריות תופסות את מקומו של המכחול מפני שאתרי אינטרנט ותוכנות מציגות דברים כך. הכל מסודר ונקי. דף הנייר כבר לא מתלכלך מקפה שנישפך וגם אם הקפה נישפך לזה יש לנו את נייר המגבת שישאיר את הכל נקי ומסודר. הלבוש הרובוטי של הדמות הוא לבוש חד וברור שמחליף את הביגוד "הפרוע" יותר וה"דינמי" של נשים לפני המהפכה התעשייתית אפילו המחוך הפך לצורות גאומטריות ברורות. לבוש מסודר ומובנה זה התקבל על ידי הנשים בעולם המערבי והוא חלק מהתהליך שהופך את עולמנו למשהו נקי, קר, מהונדס וגאומטרי. עולם שכולו ביטים של מידע קר. אך אין זה אומר שברנדי לא "נגוע" בעולם זה. הצילומים שלה נעשו בעזרת מצלמה דיגיטלית ולא על ידי שימוש בפילים ורואים את זה בתמונות שלה בצורה ברורה גם העבודה שלה מורכבת מביטים של מידע וכך היא מציגה לנו את הדברים השליליים שיש בעולם החדש הזה אך גם מאפשרת לנו ולה להנות מהיתרונות של עולם זה. בסופו של דבר ברנדי לא אומרת לנו זה עולם רע אלא כאילו ומזהירה אותנו מלאבד את עצמנו בעולם קר ומנוקר של ביטים של מידע ומרמזת לנו לשמור על ,הפראי ולא הסדור" על ידי שימוש בעבודה "קרה יתר על המידה" ומעוררת בנו מחשבה חדשה או מעוררת את תשומת לבינו שלא נלך לאיבוד ולא בטעות נגיע למקום שבו האישיות שלנו הצופים תהפוך להיות חסרת משמעות וחשיבות
Brandy Trigueros. From the project: The Dadabyte Theater
Brandy Trigueros. From the project: The Dadabyte Theater
Brandy Trigueros. From the project: The Dadabyte Theater
***להדרכות וסדנאות באומנות אני כאן