למה תמונה עם איזו גבוה ורועשת היא לא דבר רע

למה תמונה עם איזו גבוה ורועשת היא לא דבר רע

כיום כל יצרני המצלמות נמצאים במרדף על מי מצליח לייצר תמונות שקטות יותר מגרעיניות גם באיזו גבוה. במקביל, אני גם נתקל יותר ויותר בתלמידים שזה מפריע להם. נשאלת השאלה, האם באמת רעש באיזו גבוה הוא דבר רע. האם באמת חייבים לתקן את זה? לפי דעתי ממש לא. אני לא רואה שום בעיה בקצת רעש, ואפילו לא בהרבה רעש.

Bill Henson

על מנת להסביר למה אני לא רואה בזה בעיה, אני אתחיל בלחזור כמה עשרות שנים אחורה. בתקופת הפילים, התקן לרגישות לאור היה שונה, וכך גם הרגישות לאור. בגלל שהפילים היו מצופים בסוג של שיכבה המבוססת על מלחים, הגרעיניות הייתה ברורה מאיליה. בכל פעם כשצילמנו עם פילים בדרגה של ( ASA-800 ), כבר היה אפשר לראות גרעיניות ברורה, ובטח שהיינו מגיעים ל ( ASA-1600 ). כיום באיזו 1600 אנחנו כבר רגילים לקבל תמונות שקטות, ובדי הרבה דגמים של מצלמות מודרניות ומקצועיות (כמו בחלק גדול מגופי חברת פוג'י, ניקון ועוד יצרנים), גם באיזו 3200 אפשר לקבל תמונות כמעט נקיות לחלוטין מרעש, בתנאי תאורה מסויימים.

 Marilyn Bridges

עם זאת, מוזר כמה שזה יהיה, כשרואים תמונות של צלמי העבר עם הרבה רעש של איזו גבוה, זה נראה לנו נורמלי ותקין. אז למה כל כך מפריע לנו שהתמונות שלנו רועשות? מה קרה? לדעתי מה שקרה זה רצון לתמונה מושלמת. אפשר לראות את זה לא רק בתהליכי עיבוד תמונה, שלפעמים לדעתי עברו כבר מזמן את גבול הפורפורציה. אפשר לראות בכל מקום תמונות עם צבעים וטווחים דינמים שלא קשורים למציאות בשום צורה שהיא. צילומי נוף ליליים שבהם כבר אין צל או קטעים חשוכים, מה שלא קשור למציאות. צילומי שקיעה ללא שום חלק צרוב בתמונה, דבר שלא יתכן בצילום. גם צילומי רחוב ללא קטעים חשוכים או צרובים.

Diane Arbus

נראה שעם השנים גם יצרני המצלמות נמצאים במרדף לייצר את "המצלמה המושלמת", וגם הציבור מחפש אחר "התמונה המושלמת" מבחינה טכנית, שהכל יראה חלק ונקי, ללא צל וללא צריבות. כאילו וזה דבר רע. אבל אני לא חושב ככה. כמו שלא הפריע לי בעבר כך זה לא מפריע לי היום. יותר מזה, "תמונה טיבעית" נראת לי נכונה יותר ונוגעת יותר ללב "מתמונה פלסטית". אני חושב שהגיע הזמן לקבל "צילומים ללא חומרי צבע, וחומרים משמרים וצבעי מאכל" ולחזור להתעסק בצילום במקום בכל דבר אחר.

Francesca Woodman

Frank Hurle

Sergio Vega