טיפים לצילום עיצוב פנים

טיפים לצילום עיצוב פנים

זאת כתבת ההמשך בנושא צילום אדריכלי, ובכתבה זו אני אתמקד בפרטים שיש לשים לב אליהם בצילום פנים, גם ברמת העיצוב וגם ברמת המראה שלהם.

חללים פנימיים. נקודות שצריך לדעת

בצילום של חללים פנימיים יש צורך להתחשב לא רק במה נכנס לתוך התמונה, אלא גם במה שמדגיש את החלל ומפריד אותו ממבנים או עיצובים אחרים. דבר זה נכון אם אנחנו מצלמים כנסייה או מצלמים עיצוב פנים. הקושי הוא לדעת את מה להכניס לתוך התמונה. במקרה של עיצוב פנים, יש לשים לב לפרטים הקטנים כגון: האם להכניס הרבה או קצת כוסות בצילומי מטבח, ואפילו לאיזה צד לסובב את הידית של הכוס (לצד ימין כי רוב האנשים מחזיקים את הכוס ביד ימין), וכמה חפצים להכניס לתוך התמונה. כמובן שזה גם תלוי בהחלטות של מעצב הפנים. יש מקרים שצילמתי דירה, ומעצבת הפנים הייתה נוכחת בתהליך הצילומים, וביקשה לצלם את הדירה עמוסה בחפצים מפני שזה היה הדגש בעיצוב שלה, ומטרת הצילום היא כמובן להגיש את עבודת העיצוב שלה. בכנסיות או מבנים שלא תלויים בעיצוב פנים, אני עדיין שם לב למה מייחד את המבנה וכיצד אני אוכל להבליט את היחודיות שלו. אני אעבור כרגע על מספר דוגמאות ואסביר מדוע התמונה צולמה בצורה הזאת, כך שיהיה אפשר ללמוד ממנה

תמונה זאת צולמה עם Fujifilm GFX 50R + Lowa 11mm D-Zero. במקרה הזה היה לי רצון להראות את העומק של הכנסיה. המבנה הפנימי של החדר הזה הוא ארוך מאוד וצר עם הרבה מקומות ישיבה, וכולם פונים אל מול חלל קטן דחוס ואפל, שם נימצא הפסל של ישו וכן הכומר שמעביר את הדרשה. בנוסף לזה, שלא כמו בכל הכנסיות, בכנסיה הזאת יש נרות דולקים לכל אורך היום, וחשוב היה להבליט את זה מפני שזה לא קורה בכל הכנסיות. על מנת להדגיש את המבנה הארוך והצר צילמתי את התמונה לאורך במקום לרוחב ,אשר עלול לתת תחושה של מרחב במקום צרות ועומק. בנוסף לזה שמתי את הפוקוס על הספר בקידמת התמונה עם צמצם פתוח. הקטנת עומק השדה עם הצמצם הפתוח מעצימה את תחושה העומק. צילום בצמצם סגור אשר היה מגדיל את עומק השדה, היה מקטין את תחושת העומק, מפני שברגע שהמוח מזהה עומק שדה גדול הוא חושב שהכל קרוב. תופעה זו בולטת כאשר אנחנו מביטים בנוף. כשאנחנו מביטים בעץ הקרוב העץ הרחוק נראה מטושטש וזה גורם לנו להבין את המרחקים הגדולים. ובנוסף לזה, הצילום בצמצם פתוח מכהה את החלל היכן שנמצא הפסל של ישו. השארתי את הנרות בולטים בתמונה שזה דבר שמייחד את הכנסיה הזאת.

תמונה זו צולמה עם Nikon D800E + Nikkor 14-24mm f/2.8G. בתמונה הזאת אפשר לראות חדר פנימי בכנסיה אשר משמש את הנזירים בלבד, והציבור לא מורשה להכנס לחדר זה. יש צורך להראות בתמונה שזה חדר פנימי שלא פתוח לקהל הרחב. בנוסף לזה בחדר ישנם חפצים אשר מראים שמדובר בחדר שלא פתוח לקהל הרחב כגון: כסאות הישיבה הפשוטים, פח האשפה שהוכנס לתוך התמונה במכוון, על ידי צילום בזווית כזאת שהוא יהיה נוכח (יכולתי ללכת טיפה ימינה ולהעלים אותו כך שהפח יהיה מוסתר). בנוסף לזה חשוב היה להכניס את הארונות אשר לא נימצאים בחללים שפתוחים לקהל הרחב מחשש לגנבות, ושני הארונות נוכחים בתוך התמונה. הדבר האחרון שהיה חשוב זה להכניס את אחד הנזירים לתוך התמונה. על מנת להבהיר את מידות החדר, שאחרת אין דרך לדעת את גודולו. שימו לב שהקירות לא נראים יפים ומושלמים, והטווח הדינמי בתמונה הוא כזה שמצליח להדגיש את הצבע המתקלף. עם זאת, התמונה לא מושלמת ורחוקה מלהיות ללא טעויות. הטעות היא אורך המוקד שהשתמשתי לצורך צילום זה, שהוא אורך המוקד הרחב יותר (14 מ"מ.), שגרם לעיוות לא נעים לעין בארון. לצערי הבחנתי בכך רק כשהייתי כבר בבית, וזה לא היה בר תיקון. למזלי זה לא הפריע לנזיר שקיבל את התמונה

צילום הכנסיה האחרון שאני אדבר עליו זה התמונה שצולמה עם Fujifilm GFX 50R + Lowa 11mm D-Zero. כאן נעשה שימוש בעדשה סופר רחבת זווית, שלרוב צריך מאוד להזהר בשימוש בה, מפני שהיא יכולה בקלות לפגוע באיכות התמונה. במקרה הזה מדובר על עדשה איכותית שמתאימה לפורמט בינוני, וכן חדה מספיק. בנוסף לזה, האופטיקה שלה היא כזאת שלא מייצרת עיוותים חריגים. הסיבה לשימוש בעדשה סופר רחבת זווית היא על מנת להעצים את תחושת הגובה של הכנסיה ואת המימדים שלה. זה נעשה על ידי מציאת זווית הצילום הנכונה, כאשר בחרתי להכניס את הנרות לתוך התמונה. ההכנסה של הנרות מאפשרת לצופה להבין עד כמה התקרה גבוהה, אחרת זה עלול להראות כמו פשוט תקרת כנסיה. הזווית שנבחרה המאפשרת את הכנסת עמודי השיש, מעצימה את גובהה של הכנסייה. שימו לב שגם הדמויות הקטנות שבתיקרה מעצימים תחושה. איכות העדשה איפשרה לשמר את הפרטים הקטנים הרבים שיש בתקרה. בגלל שהתאורה במקום היית חלשה נעשה שימוש באיזו גבוהה של 12,800 

תמונות אלו צולמו עם Fujifilm GFX 50R + Fujinon GF 63mm . בעיצוב פנים חייבים להתחשב במה שהמעצבת תכננה ולמה היא התכונה. במקרה הזה היה רצון לייצר תחושה של אינטימיות בחלל שמתאים לטיפול פסיכולוגי. הזווית של הכסאות שנבחרה למטרת הצילום מיועדת להזמין את המטופל והמטפל להתיישב עלייהם. בכורסה אחת ישנן כריות, שאפשר לראות שהן רכות ונעימות לישיבה, ובכורסה השניה ישנה שמיכה צמרירית ומלטפת, הנותנת תחושת ביטחון. בין המטופל והמטפל אפשר לראות זוג שולחנות ללא "פינות נוקשים", ובעלי מימדים קטנים, כדי שלא תיווצר תחושת ריחוק בין השניים. שימו לב לעמוד התאורה שיושב מאחורי הכורסה על מנת שלא לסנוור, אך במקביל לזה הוא מייצר את האור הדרוש בחלל החדר. כל הפרטים האלה היו חייבים להתקיים בתוך התמונה, על מנת להדגיש את ההשקעה של מעצבת הפנים. בתהליך הצילום הזזתי חפצים מסויימים שהיה חשוב לתת עליהם דגש, כגון: שבשני הכורסאות רגל אחת נוגעת בשטיח, דבר שמייצר חיבור וקירבה; השולחן הקטן קרוב יותר לצד של המטופל, על מנת שיוכל לשמש אותו; העציץ על השולחן הגדול הונח כמה שיותר קרוב לקיר, כדי שלא יווצר חוצץ בין המטפל והמטופל. תזכרו שהפרטים הקטנים עושים את ההבדל בין צילום טוב לצילום סתמי

תמונות אלו צולמו עם Nikon D800E + Zeiss Milvus 18mm f/2.8. השימוש בעדשות איכותיות חשוב מאוד. עדשה זו כמעט ולא מייצרת עיוותים, ושומרת על חדות לכל רוחב התמונה, וזה חשוב מאוד בצילום פנים. שתי התמונות האלו מראות שתי גישות עיצוביות שונות של אותה המעצבת, אשר התאימה את עצמה לשני לקוחות שונים. בתמונה העליונה אנחנו יכולים לראות שולחן פינת אוכל, אשר מקבל את רוב האור שלו במהלך היום מהמרפסת עם החלונות הגודלים. בנוסף לזה, פינת האוכל הזאת נמצאת בבית שברור שספרים והשכלה חשובים לו. על מנת להדגיש את כל הפרטים האלה דאגתי קצת להכהות את חלל החדר, במקום לצלם עם טווח דינמי גדול. באופן זה יהיה ברור שלאור שנכנס מבחוץ יש חשיבות גדולה. בנוסף לכך, בחרתי להכניס את הספריה הגדולה. התוצאה היא חלל אינטימי ונעים לישיבה אך לא עמוס לעייפה. העיצוב בתמונה השניה שונה לחלוטין, וחדר האוכל נבנה עם גישה עיצובית אחרת לגמרי.

כאן אנחנו יכולים לראות שפינת האוכל העיקרית נמצאת בשימוש יום יומי, והיא נמצאת על אי במרכז המטבח. זה מסביר מדוע היא מוארת מאוד, כפי שלרוב עושים במטבחים, על מנת שיהיה נח להכין אוכל. גם במקרה הזה יש עומס גדול של פרטים בתוך התמונה, גם על האי וגם על השיש. הצבעוניות השמחה נמצאת בכל מקום, ונותנת תחושה של משפחה צעירה. שימו לב שהבחירה בצבעוניות בתמונה היא נשלטת ולא מופרעת לחלוטין. ישנם שני צבעים עיקריים אשר בולטים, והם האדום והירוק, כך שגם ההתפרעות הזאת היא בגבול ההגיון. הדבר נעשה על ידי הדברים הקטנים כגון: קערת התותים, המשטח של תפוחי העץ ואף התמונה האדומה הקטנה שיושבת על השולחן. על ידי כך הכנסתי כמה אלמנטים אדומים שיתחברו עם קיר החרסינה בעל הריבועים האדומים. הבחירה להכניס את הקומקום האדום נעשתה על מנת שהטוסטר האדום לא יבלוט יתר על המידה. שימו לב לרימון האדום שיושב על המדף בארון התלוי על הקיר, שמייצר פיזור נכון של "הנקודות" של הצבע האדום ברחבי התמונה. הדבר האחרון שיש צורך לשים אליו לב זה הבחירה להכניס את תאורת התיקרה לתוך התמונה. היא גם "מסבירה" את מקור האור וגם מראה את הפן העיצובי שנוצר על ידי המעצבת. הסיבה לתמונה ה"כמעט סימטרית" היא שמפני שהאי לא סימטרי בעיצובו, יש צורך לשמר את הכמעט סימטריה הזאת בתמונה.

Fujifilm GFX 50R + Fujinon GF 63mm

סיכום

כמו שאתם רואים לא בכל תמונה אוטומטית צריך להשתמש בעדשה רחבת זווית, על אף שזה מה שעושים לרוב. יש מקרים בהם עדיף לעבוד עם עדשות ברוחב זווית סטנדרטי, אשר שומרות על תחושה של "יציבות". כאשר משתמשים בעדשות רחבות זווית, צריך להזהר מעבודה עם עדשות סופר רחבות זווית, אשר מייצרות בקלות עיוותים לא נסלחים, או לפחות להשתמש בעדשות סופר רחבות זווית איכותיות מספיק. שימו לב כמה פעמים דיברתי על הפרטים הקטנים בכל תמונה. צילום של אדריכלות ועיצוב פנים הוא תהליך שלוקח זמן, על מנת שיהיה אפשר לשים לב לפרטים הקטנים שעושים את כל ההבדל, מפני שאלוהים נימצא בפרטים הקטנים.

Nikon D800E + Zeiss Milvus 18mm f/2.8

Fujifilm GFX 50R + Fujinon GF 63mm