המאמץ הדרוש לצילום
המאמץ הדרוש לצילום
לפעמים זה נראה שתמונות שזוכות בפרסים בין לאומיים או זוכות לפרסומים נעשו על ידי זה שהצלם פשוט הגיע למקום הנכון ובזמן הנכון, צילם וזכה. האם אכן זה כך? האם התמונות שאני מצלם שזכו לפרסים או לפרסום בחו"ל אכן צולמו ברגע? אז התשובה היא לא. ברוב הגדול ביותר של המקרים התמונות צולמו במאמץ רב ולא ברגע של מזל, והכתבה הזאת תסביר כמה מאמץ צריך על מנת לייצר תמונה טובה. אולי כך אני אצליח לכוון אותכם לעבודה נכונה יותר בצילום, להעריך תמונות שזוכות ולעודד אותכם להתחיל ולעשות את המאמץ הדרוש.
יעל צעיר מתרוצץ באחד מהרי ים המלח. צולם עם עדשת 500 מ"מ עם פוקוס ידני
צילום טבע
צילום בעלי חיים דורש מאמץ רב שנמשך על פני חודשים ושנים של עבודה. לא רק שהציוד הדרוש לכך הוא ציוד מקצועי ולא זול. הוא דורש ישיבה במקום אחד במשך של חודשים ולחזור שוב ושוב לאותו במקום עם ימים רבים שבהם מוצאים תמונה טובה אחת, ולפעמים חוזרים בלי כלום או שום תמונה מיוחדת שדורשת התייחסות. כשאתם רואים תמונה טובה אל תחשבו שזה מזל שהיה לצלם, מפני שזה לא עניין של מזל, אלא חודשים ושנים של צילומים של שעות במשך כל יום תחת השמש החמה או הקור הרב, והגשם שרק מפריע. ימים רבים של תיסכול על תמונה שהתפספסה ברגע של חוסר תשומת לב או ניגוב זיעה מהפנים.
גם צילום נוף לא קורה ברגע של מזל, או רק לנסוע למקום יפה כמו איסלנד... לפעמים אפילו תמונות "פשוטות" בארץ דורשות הרבה עבודה. התמונה שלמטה שצולמה במהלך פרוייקט לחברת מייקרוסופט. היא צולמה כחלק מפרוייקט שנמשך כמה ימים של עבודה. שעות רבות של הליכה ברגל למרחק של קילומטרים. בכל נקודה הייתי 12 שעות ויותר מבלי לזוז מהמקום על מנת לתפוס את כל האופציות שהיום יכול להציע, מזריחה לשקיעה, ולקבל בצורה הזאת את כל הגוונים האפשריים מאותו המקום. התמונה הזאת שצולמה בסוף יום שבו הייתי 14 שעות מבלי להזיז את המצלמה. ביקשתי שוב ושוב ממטיילים לצאת מהפריים, נכנסתי למים אחרי שגיליתי שיש ליכלוך תלוי על העצים (שגיליתי רק אחרי שחזרתי הביתה ולכן חזרתי בדיוק לאותו המקום שוב.) חזרתי עם עשרות פריימים, הייתי תחת השמש החמה של הקיץ ובלחות של הכינרת. על מנת להוציא את התמונה הבודדת הזאת שגם זכתה לציון לשבח בארה"ב
ביום השני אחרי שהייה של 14 שעות בחום הקיץ הרגע הזה הגיעה
צילום אורבני
בכל הנוגע לצילום אורבני גם כאן על מנת "להוציא" תמונה טובה יש צורך ביותר מלהסתובב ברחוב באיזה יום כזה או אחר. צלמי רחוב מגיעים במשך של שנים לאותו אזור ופוקדים אותו ללא הפסקה עד שהם מכירים כל חלק וחלק ברחוב. מכירים את כל האנשים באזור על מנת לדעת מתי לתפוס בעדשת המצלמה ואת מי. זה נדיר שבמקרה תופסים משהו חסר תקדים בעדשת המצלמה. רק חזרה שיטתית לאותה הנקודה תאפשר לכם להגיע להשג צילומי משמעותי בצילום רחוב. אני ממליץ לכם מאוד להחליט על מקום מסויים שמעניין אותכם ולפקוד אותו עם המצלמה שוב ושוב במשך של כמה שבועות ברצף, פעמיים בשבוע לפחות. אתם תופעו לגלות כמה אתם פתאום מצלחים לראות. דברים שבפעם פעמיים ראשונות לא היה לכם סיכוי לראות. גם האנשים בשלב מסויים יתחילו להגיב לכם ולא יראו התנגדות לצילום ואפילו ישתפו פעולה. כמובן שצריך לקחת בחשבון שלא בכל מקום אפשר לעשות את זה. למשל בכנסיות יש צורך בסבלנות רבה במיוחד על מנת להגיע למצב שהכנסיה מרשה לצלם אם בכלל. בכנסית הקבר למשל אי אפשר להגיע כמה פעמים לצלם כי זה הופך למטרד. אני ניזרקתי יותר מפעם אחת מהכנסיה כאשר עבדתי על כתבה לצייס. נישארתי במשך של יומיים במקום שעות רבות בכל יום עד שזה "עיצבן" אותם במיוחד. אבל יצא מזה טוב וחזרתי עם עבודות טובות. אין בררה יש צורך לעבוד על מנת "להוציא" עבודה
התמונות למעלה צולמו למען חברת צייס. צולם בעדשת Zeiss Milvus 35mm f/2
לסיכום
אם אתם מרגישים שלא משנה כמה תמונות אתם שולחים לתחרויות ואתם עדיין לא זוכים, או מגישים עבודות ולא מקבלים ביקורות טובות, אז יתכן והסיבה חוסר מאמץ מספיק. חוסר מאמץ להוציא תמונה בודדת. גם בצילומי סטודיו יש צורך בעבודה רבה שיכולה להמשך שבועות של תיכנון ולפעמים חודשים לפני שמתחילים לעבוד. (אחד הפרוייקטים שלי תוכנן במשך של יותר משנה) אולי זה גם יעזור לכם להבין טוב יותר עבודות של אומנים, שלא נראות לכם בכלל כמו אומנות. עכשיו שאתם מבינים שמאחורי כל פרוייקט וכל תמונה הושקעו חודשים רבים ולפעמים שנים של עבודה. אם גם אתם רוצים להתקדם ולהיות רציניים יותר אז זה מה שאתם צריכים להיות, רציניים יותר ולחזור כמה פעמים שצריך לאותו המקום שוב ושוב עד שתכירו אותו היטב ותוכלו להתמזג בו והוא יהיה חלק ממכם. חלק מהגוף והנשמה שלכם וחלק מהעדשה.
נמל תל אביב בחורף. כל תמונה נעשתה בשנה אחרת מפני שאני חוזר כל חורף לנמל שוב ושוב להרגיש את הקור, הגשם ואת משטח העץ הרטוב