הקשר שלא נישבר- אומנים והקושי הכלכלי

הקשר שלא נישבר- אומנים והקושי הכלכלי

מתי הייתה הפעם האחרונה אם בכלל שקניתם יצירת אומנות? אני לא מדבר על לקנות צילום יפה מצלם כזה או אחר או תמונה יפה באינטרנט, אלא באמת קניתם צילום של אומן או אומנית. מישהו שמצלם את הצילומים שברור שהם אומנות. מהדברים שמציגים בגלריות ומגזינים לאומנות. אני מאמין שהתשובה אצל רוב האנשים תיהיה, בין לפני כמה שנים לאף פעם. זאת ממגוון של סיבות. אם בגלל העלות, אם בגלל חוסר עניין, או סתם נראה לא הגיוני להשקיע סכום כספי ביצירת אומנות.

ובכן, בדיוק זאת הסיבה העיקרית (אך לא היחידה) שאומנים מתקשים להתפרנס ממה שהם עושים. אבל, כמו שאמרתי, זאת אחת הסיבות ולא היחידה. בכתבה הזאת אני אעבור על הסיבות לקשר הזה בין היכולת להתפרנס מאומנות לבין היכולת של אומן להתקיים באופן כללי. כמובן שיש יוצאים מהכלל,  אבל אני מתייחס לרוב האומנים ולא למישהו ספציפי כזה או אחר.

Brandon NG

Harrison Huse

Howard Lewis

פשוט לא קונים

אני מאמין שבסופו של דבר אחת הסיבות הגדולות ביותר לקושי להתפרנס מאומנות היא שפשוט לא הרבה קונים אומנות. רוב האנשים לא מבינים למה אומנות כל כך זרה ומוזרה. למה צילום נוף (אנחנו עוסקים כאן בצילום כמובן) הוא לא אומנות, ואיך יתכן שהצילום המודרני שמכיל כל כך הרבה תמונות "סתמיות" של אנשים עומדים ליד בית מוגדר כאומנות. למעשה, לפחות בחלק מהמקרים, אנשים לא קונים אומנות כי היא לא "יפה" מספיק על מנת לקנות אותה. הבעיה הזאת היא מהותית מאוד, מפני שעולם האומנות הגיע לנקודה שאם לא לומדים אומנות אי אפשר להבין אותה, וזה בין היתר פוגע ביכולת של האומנים להתפרנס מזה. אם תוסיפו לזה את הכמות הממש גדולה של אומנים פעילים, ועד כמה שהם לא נגישים גם ברחביי האינטרנט, אז גם אם יש מישהו שקונה אומנות, הסיכוי שלו ליפול על אומן כזה או אחר הוא כמעט אקרעי לחלוטין. זה אומר שרוב האומנים לא ימכרו כלום או כמעט כלום כל חייהם, וזה ללא קשר לעד כמה הם טובים, ועד כמה העבודות שלהם מעניינות.

תזכרו, כשאתם רואים יצירה ברשתות החברתיות ועושים לה לייק, זה לא באמת משפיע על היכולת של האומן להתפרנס. אחרי הכל ממחיאות כפיים לא קונים לחם. זה לא אומר שעכשיו אתם צריכים ללכת לקנות כל דבר שאתם עושים לו לייק (זה יהיה ממש מוזר אם זה פתאום יקרה). זאת רק סיבה אחת על מדוע הדברים מתנהלים כך בתחום. אם אני אסכם בפשטות את הקטע הזה אז: בגלל שלא קונים אומנים לא מתפרנסים. האם זה לא תקין? אין בכלל שאלה כזאת. זאת המציאות ולא יותר מזה.

Madeline Cass

Maja Strgar Kurecic

Pauline Gola

גלריות אוהבות אומנים או אוהבות אומנות?

אני בטוח שגלריות לאומנות אוהבות אומנות. אחרי הכל הן עוסקות בזה. הן גם אוהבות למכור ולקנות אומנות. זה חלק גדול ובלתי נפרד מקיום הגלריה. העסק הכלכלי הזה ששמו גלריה לאומנות מתנהל מול אומנים ומול אספני אומנות או קנייני אומנות. כאשר אספני אומנות וקנייני אומנות הם הגלגל המניע של כל עולם האומנות. בלעדייהם עולם האומנות לא היה מתקיים. כך זה מראשית הימים. אומנות נרכשה והוזמנה על ידי בעלי הממון, שהם מימנו את האומנים בצורה הזאת. בשלב כלשהו בעלי הגלריות נכנסו לתמונה, והם שימשו ומשמשים גורם מתווך בין השניים.למעשה בעלי הגלריות מאפשרות יותר מפעם אחת לקנייני אומנות להחשף לאומנים חדשים, ועל ידי כך מאפשרות לאומנים (שהם אוהבים) להגיע לחשיפה ולפרנסה ברמה כזאת או אחרת. אבל כאן גם הבעיה. על מנת שגלריה תוכל להתקיים ולתווך בין השניים היא צריכה להתפרנס. זה אומר שלרוב היא תקנה יצירה מהאומן, ותמכור את אותה היצירה במחיר גבוהה יותר לקניין. אז מה הבעיה כאן? הרי כך כל חנות עובדת. מה לא תקין פה? ובכן, כלום לא ממש לא תקין חוץ מזה שהפער בין המחירים גדול מאוד. כך שגלריה יכולה לקנות במאות שקלים או קצת יותר יצירה, ולמכור באלפים רבים שלא מגיעים לאומן אף פעם. דוגמה טובה שעולה לי כרגע לראש זה הצייר פיצ'חדזה מאיר (שהלך לעולמו). אחד הציירים הגדולים שהיו כאן במדינה. הציורים שלו נמכרו כמו לחמניות חמות ביום חורף קר, ובסכומי עתק, ובצדק. הגוונים שהוא השתמש בהם וטכניקת הציור שלו, עם ידע עצום, שנראיתה היטב בעבודות, יצירתיות מדהימה, וכמובן ראיה חדשה. באמת שמגיע לו כל טיפת קרדיט. הבעיה הייתה שבעלי הגלריות שמכרו את הציורים שלו באלפי ועשרות אלפי שקלים קנו אותם ממנו במאות שקלים בלבד. בסופו של דבר הוא מת אדם על קו העוני, כמעט ללא יכולת להתפרנס ממה שהוא עשה, בזמן שאחרים התפרנסו היטב מסחר בציורים שלו. זאת הסיבה השניה למה אומנים שעל אף שהם מציגים בגלריות לא בהכרך יכולים להתפרנס מהאומנות שלהם.

פיצ'חדזה מאיר

אז שבמקום שיתללנו שילכו לעבוד

ברמה מסויימת אני יכול להגיד לכם שאומנים במקום להתלונן על כך שקשה להם להתפרנס מהאומנות שלהם יכולים פשוט ללכת לעבוד, כמו כל אחד אחר, וכך לפתור את הבעיה שניראה שהם יצרו לעצמם. קוראים לזה 'ללכת ללמוד מקצוע ולעבוד בו'. שילכו להוציא תואר באוניברסיטה במקצוע נורמלי במקום באומנות. (או שלפחות יוציאו תואר באומנות בזמנם הפנוי), וילכו ללמוד מקצוע "אמיתי". ברגע שהם יעבדו כמו כל אחד אחר, ויהיה להם משכורת נורמלית, אז הם יוכלו בזמן הפנוי שלהם לעסוק באיזה תחביב שהם רוצים. לצלם ולצייר ולהציג בגלריות ומה שמתאים להם. תחביבים אפשר לעשות גם אחרי העבודה בדיוק כמו כולם.

אז למה הם לא עושים את זה? מוזר כמה שזה ישמע, הם מתקשים. יתכן שגם אחרי שאני אסביר את עצמי (וכאן אני אדבר בשם עצמי) זה לא יהיה ברור לכולם, אבל אני אנסה בכל זאת. יש לי דחף בילתי נישלט לעסוק בעבודה שלי. כאילו ויש איזה כח בילתי נראה ששולט בי במקום שאני אשלוט בעצמי. אני עסוק לכל אורך היום בבניה של עבודות עד שזה כבר לא מאפשר לעסוק במשהו אחר, זה נוכח כל היום כל יום ומקשה לחשוב ולעשות דברים אחרים. זה ממש בילתי נישלט. אני לא יכול להגיד בוודאות שזה כך אצל כולם, אבל מהאומנים שיצא לי לדבר איתם לאורך השנים, גם הם מתלוננים על כך. ולמה להתלונן על כך? מפני שזה מפריע ביום יום לעבוד או לייצר שקט בראש. זה כל הזמן שם כמו רעש רקע תמידי. זאת הסיבה שהאומנים שאני מכיר ודיברתי איתם בארץ ובמקומות אחרים בעולם נימצאים במצב הזה. עד כמה זה נישמע לא הגיוני או נישמע כפינוק למי שקורא את הכתבה? אני לא יודע. בשביל להבהיר את העניין אני יכול להגיד שזה לא מרגיש כמו התמכרות אלא יותר כמו כח שמחייב אותך לפעול ללא קשר לרצונות שלך. בכל הפעמים שניסיתי לעבוד בדברים "רציניים" יותר, זה הפריע. כיום אני מצאתי את האיזון שבין זמן לעבודה וזמן לעבודה האמיתית שלי וזה אומנות.

Peter G. Hoffman

Ryota Kajita

Sunjoo Lee