איך פשוט להנות מצילום

איך פשוט להנות מצילום

אחד מהדברים המוזרים שקוראים אחרי כמה שנים של צילום שהצילום הופך למשהו מתוכנן או מבוקר ובמקום לצלם מה שעומד ממול פרצוף שנראה יפה ופשוט לצלם אותו חושבים כמה פעמים האם זאת תמונה מספיק יפה לצילום או כיצד הכי נכון לצלם את זה שיראה מיוחד. האם להשתמש בפילטרים מיוחדים. וחדוות ה"לצלם כי סתם יפה" נעלמת. אז איך אפשר לשמור על היכולת לצלם דברים כי הם פשוט יפים כי פשוט בא לי?

Fujifilm GFX 50R + GF 63mm f/2.8

בהתחלה ההרים הם הרים, אחר כך ההרים אינם הרים ובסוף ההרים הם הרים

יש פתגם בזן-בודהיזם שאומר: "בהתחלה ההרים הם הרים, אחר כך ההרים אינם הרים ובסוף ההרים הם הרים". הכוונה שההתחלה (ואני אשליך את המשפט הזה על צילום) שקונים מצלמה בפעם הראשונה פשוט מצלמים את מה שיפה ועומד ממלנו ללא קשר להאם זה יפה יותר או פחות מבלי לחשוב יותר מידי על כיצד לצלם את התמונה כך שהיא "תעמוד בסטנדרטים" של מה הוא צילום טוב כמו שנהוג לראות. מבלי שנשתמש בידע הרב שלנו ונחשוב האם באמת שווה לצלם את זה. בהתחלה אנחנו אפילו לא עושים סלקציה על כל תמונה ותמונה והכל נראה יפה וטוב. אנחנו נהנים מהצילום כמו שהוא. יש משהו יפה בזה של להגיע לנוף, להסתובב בעיר וללחוץ על הכפתור סתם כי זה מקום יפה. כמו הפעמים שאנחנו חוזרים מטיול מחו"ל עם הרבה תמונות שכל תפקידם זה למשמש אותנו למטרת זיכרון מהמקום.

אחרי כמה זמן שהידע מתחיל להצתבר (גם אם ציוד הצילום שלנו משתפר וגם אם לא) אנחנו כבר לא מצלמים כל דבר. למעשה אנחנו ברמה מסויימת מעבדים את ה"להנות מלצלם סתם דבר יפה". הכל הופך למחושב ומתוכנן ויש בזה בעיה. ואנחנו צריכים לחזור ולראות כיצד לא לפספס את התענוג של "איזה יופי כאן בו נצלם". אז כיצד עושים את זה? הרי באמת ובתמים עכשיו שהידע גדל והצטבר באמת זה נראה שכבר אין טעם סתם ללחוץ על הכפתור הרי זה באמת סתם מקום, סתם תמונה. לא יצא מזה כלום

Fujifilm GFX 50R + GF 63mm f/2.8

אז מה צריך לעשות בשביל להחזיר את המצב שנהנים לצלם בפשטות? ובכן בבודהיזם מדברים על כך שבשלב שההרים אינם עוד הרים עוברים תהליך שבו מאבדים את המשמעות של כל דבר בחיים כמובן מבלי להגיע לשם מתוך יאוש גדול שכבר דבר לא משנה אלא לתוך הבנה שהדברים הקטנים לדוגמה- שאגו הופך לחסר חשיבות וכך לפתע מבינים שההרים אינם עוד סתם הרים אלא הם משהו בעל משמעות גדולה יותר ממה שחשבנו בעבר, שהמשמעות של הדברים הקטנים גדולה יותר מהמרדף אחר חומריות לא תורמת לנו אלא להפך גורמת לנו לא להצליח להנות מהדברים כמו שהם

עכשיו בואו נשליך את זה על צילום כי הרי על כך אנחנו מדברים כאן. לשם כך יש צורך לעשות מעבר גדול (לא פחות מהשינויי שצריך לעשות בבודהיזם על מנת להגיע לנקודה הזאת) שבו אנחנו מבינים שעוד צילום נוף ולא משנה כמה הוא מושקע בטכניקה וידע וציוד מתקדם שהשקענו בו המון כסף לא תורמים לנו בכלום. יש צורך להבין שהצילום רחוב או זקן על ספסל ולא משנה כמה זה נראה ניפלא בזכות הידע וההבנה בצילום לא באמת חשוב. יש צורך להגיע למצב שאנחנו נתחיל לראות מעבר לציוד הצילום שנתחיל לא לחפש את התמונה היפה אלא נחפש וננסה להבין מה עומד מאחורי הצורך שלנו לצלם תמונות יפות או לתלות את התקווה שלנו בציוד חדיש ולהתמקד במה שאנחנו מרגישים כרגע. אם זה מבחינה פיסית כמו עייפות או אי נוחות של משקל הציוד ולהבין מה עובר עלינו ריגשית לא בהכרח בזה הרגע אלא בתקופה האחרונה דברים שאנחנו שמים בצד בקלות רבה מידי ולהתחיל להבין כיצד אנחנו מראים את זה בצילום שלנו כיצד אנחנו מבטאים בתמונה את מה שאנחנו מרגישים ללא קשר למה נמצא ממולנו. זהו תהליך לא פשוט ולרוב יש צורך ללמוד אומנות מפני שבאומנות עוסקים בדברים אלא- ברגשות, ואז יקרה משהו מוזר וזה שלפתע "ההרים אינם הרים עוד" אותם תמונות יפות עם הציוד המתקדם שלנו, עם הצורך להראות כמה אני יודע וכמה אני מוציא תמונות יפות , הצורך לקבל לייקים כל אלא הופכים לחסרי משמאות ואנחנו מתחילים להתמקד באמת במה שעומד מאחורי הדברים, מאחורי הצורך שלנו לצלם

Nikon D800E + Zeiss Milvus 18mm f/2.8

אז מה גורם להרים לחזור להיות הרים והאם אלא אותם ההרים שראיתו בתחילת הדרך כאשר קנינו את המצלמה לראשונה? אם מתקדמים עם הלימודים ו/או ממשיכים להתעמק בתוך ההבנה של מה עומד מאחורי הצילום שלנו, הרצון שלנו לראות דברים ולהנות מהם אנחנו לפתע נתחיל לראות את הדברים כמו שהם בצורה הכי פשוטה והכי ברורה בצורה צלולה יותר ונקיה ללא כל החיפוש אחר משהו מיוחד ואפילו ללא התעמקות בכל פרט קטן. מפני שהדברים הם כמו שהם. לפתע הצילום חוזר להיות צילום. ההרים חוזרים להיות הרים. הידע בצילום שצמח במשך של שנים רבות הוא לא ידע שאפשר להפטר ממנו הוא נימצא שם ואנחנו נשתמש בו כי הוא קיים אבל הצורך להוכיח אותו כבר יעלם. מה שישאר זה חדוות הצילום לצלם את מה שממולנו ולהנות מלהביט בדברים שזה שונה מרק לראות אותם דבר שהיה בתחילת הדרך. עכשיו אנחנו נוכל להיות בשלב לא רק מתקדם יותר בצילום אלא להגיע למקום הנכון ביותר בצילום ומשם הכל יזרום ויהיה יותר קל. אומנם צריך יד מכוונת לשם אבל הדרך אפשרית

Fujifilm GFX 50R + GF 63mm f/2.8

Fujifilm GFX 50R + GF 63mm f/2.8

Fujifilm GFX 50R + GF 23mm  f/4