כיצד לייצר תמונה מאוזנת נכון

כיצד לייצר תמונה מאוזנת נכון

הרבה נכתב על כיצד לבנות תמונה בצורה נכונה. גם אצלי ניתן למצוא כתבה על קומפוזיציה נכונה אבל חלק גדול וחשוב מאוד בבניה של תמונה נכונה זה המשקלים שמופיעים בתמונה. כלומר כיצד החלקים של התמונה משוחחים אחד עם השני ותורמים לתוצאה הסופית.

קרקע יציבה

אני יתחיל עם בסיס התמונה. כאשר רוב משקל התמונה יושב למטה, יש תחושה של יציבות והתמונה נעימה יותר לעין. הסיבה לכך היא  שכל בני האדם מחפשים יציבות  ברמת להרגיש קרקע יציבה תחת רגלינו. לא מפתיע שיש אנשים שפוחדים מטיסה (הפחד ליפול עם המטוס) ומפחדים מגבהים מסיבה זו. לכן תמונה שרוב המשקל שלה נמצא בתחתית היא מוגדרת כתמונה "נכונה יותר" ברמת התחושה אצל הצופה. כפי שמוצג בתמונה זו

אם זאת לפעמים אני דוקא מעדיף להרים את המשקל למעלה. הסיבה היא שאני רוצה לייצר תחושה של תנועה. חוסר היציבות שבתמונה כמעט ואטומטית מעביר טוב יותר תנועתיות. כפי שמוצג בתמונה זו

משקל נגד בתמונה

זה טיפה יותר מורכב, אבל לא יותר מידי. מעבר להחלטה האם להעביר תחושה של יציבות או תנועתיות בתמונה יש חשיבות גם למשקל נגד. כלומר אם כל משקל התמונה נופל לכיוון מסויים אז צריך להיות משהו שיתן לו איזון. יתן לו תשובה כל שהיא. אחרת כל התמונה תיפול לכיוון אחד. דבר זה עלול לייצר חוסר עניין או חוסר חשיבות לחלקים אחרים בתמונה.

בתמונה זו רוב המשקל נופל לצד שמאל. אומנם יצרתי קרקע יציבה על ידי הכנסת צמחית הקרקע. אבל ללא משקל מאזן הכל היה נופל לפינה השמאלית למטה. הגורם המאזן הוא העצים הרחוקים עם שטח "מת" גדול בצד שמאל. שימו לב שמשקל נגד לא חייב להיות אובייקט. אלא משקל ויזואלי בלבד.

אם זאת משקל בתמונה יכול להיות גם כמובן משקל שמבוסס על אובייקט אשר נכנס לתמונה. כמו שניתן לראות בתמונה הבאה  על מנת לתת משקל נגד לשביל החלב הכנסתי את הבסיס הצבאי שבמקום כאובייקט מאזן.

דוגמה נוספת למשקל בתמונה מוצג בתמונה הבאה בה אומנם האובייקטים העיקריים "מרחפים" בתוך התמונה, הרי אין משהו מייצב או קרקע יציבה בתמונה (גם העץ וגם הסלע אכן "צפים במים") אבל האובייקט המייצב הוא החלק הבהיר. ההשתקפות של השמיים מאפשרת איזון נכון

משקל מפוזר בתמונה

משקל בתמונה יכול להיות גם מפוזר על שטח הכולל של התמונה ולא בהכרח בין חלקים שונים. שימו לב למה קורה בשני התמונות הבאות. בשני המקרים משקל התמונה לא נמצא בנקודה אחת. למרות  שלשתי התמונות יש קרקע יציבה אבל שאר המשקל נמצא בכל מקום. בצילום הצמחייה הסוף מפוזר לרוחב התמונה ואיננו נמצא במקום אחד. כך גם בדודי השמש אין דוד שמש אחד בולט יותר מהשני.

דאלוג בין החלקים השונים בתמונה

אולי מונח זה נשמע מצחיק או מוזר ברגע הראשון אך הוא יותר הגיוני ממה שזה נשמע. תסכלו בתמונה של הפסל הזה. רוב המשקל נמצא בצד שמאל למטה בתמונה, דבר שמדגיש את תחושת "הפלדה הכבדה" בצילום, אבל דאגתי להכניס את הירח פנימה גם כן. לא רק שהירח נותן משקל נגד אלא ממש אפשר לראות ששני חלקים אלא ממש "משוחחים" אחד עם השני. כאילו שניהם נמצאים בחדר אחד ויושבים לשיחה על כוס קפה.

גם בתמונה הבאה אפשר לראות כיצד שני המבנים "משוחחים אחד עם השני" בזמן שיש משקל גדול שמשמש כבסיס יציב. תשימו לב שבצד שמאל למטה יש שיח שהוא שחור עוד יותר משאר הקרקע. דבר שמוסיף איזון לתמונה שהרי בלעדיו התמונה היתה זזה ימינה בגלל שהבית הרחוק יותר. קטן יותר ומוכף בחלק שחור  מושך טיפה יותר תשומת לב.

לסיכום

כמו שאתם רואים לא רק מבנה התמונה חשוב לתמונה אלא גם המשקלים השונים בתוך התמונה. כיצד הפיזור של האלמנטים משפיעה על תחושת הצופה בצילום.

שאלה חשובה שנשאלת על ידי התלמידים שלומדים קומפוזיציה היא האם באמת משתלם בכל פעם שאני מצלם לקחת  את הזמן לבנות משקלים ומבנה תמונה נכונים הרי זה יכול לקחת כמה דקות ובזמן הזה האובייקטים יכולים ללכת. ובכן התשובה היא שאני עושה את זה כל כך הרבה שנים ובמהלך הלימודים בבית הספר לאומנות החדירו לי את זה כל כך טוב שאני לא ממש חושב על זה, זה קורה מעצמו. ואיך מגיעים למצב כזה? התושבה פשוטה, לומדים קומפוזיציה (זה דורש כמה שעורים רציפים) ומצלמים הרבה מבלי לוותר לעצמכם על בניה נכונה. אם תצלמו 10,000 תמונות אז בפריים ה 20,000 תהיו במקום הזה.

האם תצליחו לראות את המשקלים בתמונות הבאות ללא עזרה?