24 שעות של צילום בג'אסר א זרקה

24 שעות של צילום בג'אסר א זרקה

עשר בבוקר ואני בחניון של חוף ג'אסר א זרקה. מוציא את הציוד צילום ויוצא לדרך. אני מתחיל בהליכה לאורך החוף להכיר את המקום לעומק ולראות מה יש באמת לצלם באזור. יש שובר גלים טבעי במים קרוב לחוף, ונראה שיש מים רדודים בדרך לשם, מה שאומר שאני אוכל להכנס עם המצלמה פנימה למים ולצלם מקרוב עם עדשה רחבת זווית. בהמשך החוף לכיוון צפון יש עוד כמה סלעים במים, ואז יש גבעה לטפס עליה. מאחורי הגבעה יש ירידה למים, ושם סלעים רבים שהגלים נישברים עליהם. אפשר למצוא דייגים על קצה הסלעים, עומדים בגלים שמתנפצים על הסלעים המשוננים ועליהם.

אני אומנם לא מצלם עדיין כלום. להכיר את המקום לפני שמתחילים לעבוד זה חשוב מאוד. אני מחליט שלהתחיל עם צילומים על ראש הצוק יהיה מתאים בתור התחלה. אני לא יכול להגיד שיצא לי משהו מיוחד, אבל לפחות התחלתי לצלם וזה הפך להיות סוג של חימום. אני מטייל באזור ולא מצלם כלום, וכך השעות עוברות מעצמן ללא משהו מיוחד. רק טיול לאורך החוף לכיוון צפון. לקראת סוף היום אני חוזר לרכב לוקח ציוד בישול ויושב מתחת לצוק עם הפנים לים לאכול משהו. אני מחזיר את הציוד בישול לרכב ויוצא בחזרה לחוף. עכשיו כשהשמש מתחילה לרדת, זה הזמן להתחיל לצלם. אני מחליט לצלם בשקיעה את השובר גלים הטבעי שראיתי בתחילת היום. מפני שאני יודע שהמים רדודים, אני נכנס עם תיק הצילום הגדול והחצובה. המים באמת רדודים ושובר הגלים עובד מצויין ואין גלים שיכולים לפגוע בתיק צילום או להשפריץ על המצלמה. אחרי הליכה של כמה עשרות מטרים על מישור, אני שוקע לתוך נקודה עמוקה במים ומוצא את עצמי עם כל הציוד צילום בתוך המים העמוקים. מופתע לחלוטין מהבור היחיד במקום שדוקא עליו ניכנסתי, קופץ ישר בחזרה למישור לבדוק את ההשפעה של המים על תיק הצילום והציוד שבפנים. איזה מזל שהשקעתי בתיק צילום מקצועי. התיק שספוג היטב במים מבחוץ, אך יבש לחלוטין מפנים. עכשיו כשאני יודע איפה הבור בים אני לוקח מטר שתיים הצידה ונישאר במים רדודים מספיק בשביל לצלם בנחת. אני מצלם את השמש היורדת במשך של שעה, וחוזר לרכב לקחת ציוד לילה, והולך להקים אוהל על החוף.

לאורך הלילה הכלבים נובחים מרחוק ללא הפסקה, ולוקח לי זמן להרדם. באמצע הלילה אני מתעורר כולי ספוג במים. עדיין עם עיניים סגורות מנסה להבין למה אני רטוב. לבסוף כשאני פותח את העיניים אני מגלה שהגאות גבוהה יותר ממה שחשבתי, ומי הים עלו וניכנסו 10 מטר לתוך החוף וניכנסו אל תוך האוהל. שק השינה ומזרון השטח ספוגים במים ותיק הצילום שוב נירטב...לא להאמין מה התיק הזה צריך לסבול ממני. אבל ציוד הצילום בתוך התיק עדיין יבש. אני מוציא את היתדות מהחול וגורר את האוהל כמו שהוא עוד 15 מטר פנימה וחזור לישון בתוך שק השינה הרטוב. לעזאזל עם הכלבים האלה, הם לא מפסיקים לנבוח. אחרי כמה דקות אני נירדם. 4 בבוקר. אני מתעורר ומקפל במהרה את הציוד לתוך התרמיל מחזיר אותו לרכב ויוצא עם ציוד הצילום לצלם את הזריחה

הדייגים מתחילים להגיע אחד אחרי השני ומתחילים להכנס לי לתמונות. משהו שבדרך שבו הם עומדים לא מסתדר לי בתוך התמונות, ואני זז ממקום למקום. לבסוף הם נמצאים בכל מקום, וכל מה שנותר לי זה לקפל ולחזור הביתה על מנת לעבור על התמונות. חזרתי עוד פעמיים לחוף על מנת להוציא את המקסימום ממנו.