תהליכי יצירה באומנות

תהליכי יצירה באומנות

בעבר כתבתי כתבה שמסבירה מדוע אומנים עובדים בפרוייקטים ובסדרות, ולא בתמונה בודדת מזדמנת. עכשיו זה הזמן לכתוב כיצד זה נעשה ומה התהליך. בכתבה הזאת אני אתמקד בצילום סטודיו, אבל הרעיון הוא נכון גם כלפי צילומי שטח.

ההתחלה

הדבר הראשון שקורה מעצמו, לפני שאני בכלל מתחיל, הוא הרעיון. זה לא משהו שאני חושב עליו מראש או מתכנן אותו. הוא פשוט שם. לאורך היום יום מחשבות שונות עוברות בראשי, וכן דברים שמעניינים אותי, ובשלב מסויים אחת לכמה ימים או שבועות מתחיל להתבשל אצלי רצון "לדבר" על הדברים או "להגיד את דעתי" בנושא כזה או אחר. אין תהליך שבו אני באמת יושב וחושב על מה אני אעבוד. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעבוד עליהם, שאולי רק 10 אחוז באמת מגיעים לשלב הסקיצות, ומתוך ה 10 אחוז האלו, אחוז עד שניים מגיעים לשלב הצילומים. השאר פשוט מתנדפים מעצמם. ברגע שיש משהו שאני רוצה לעבוד עליו מתחילים להופיע אצלי דימויים ויזואלים בראש. הדימויים לרוב די מסודרים וברורים, כך שכל מה שעלי לעשות הוא רק להתחיל לתכנן את התפאורה בסטודיו ואת תיאור הסטודיו. אני לא יכול להגיד לכם שכך זה אצל כולם. כשאני מלמד תהליכי יצירה באומנות, התלמידים בתחילת הדרך זקוקים לעזרה כיצד לבנות את הדימויים הראשונים, ולשם כך יש צורך ללמוד איך להכין סקיצות. אין צורך בידע בציור לשם כך. הסקיצות יכולות להיות קישקושים או מאוד מופשטות, ורק לשמר את הרעיון. סקיצות גם יכולות להיות ברמת הטקסט, כאשר רושמים מה יופיע בתמונה. כל אחד עובד אחרת.

הסקיצות אצלי הן לרוב ברמת הרישום, ומכילות הערות בכתב לצד הרישום. יש לי גם תמיד דף עיקרי שמכיל הערות בכתב של דברים בסיסים שיופיעו בכל התמונות, כמו תאורה שתחזור על עצמה בכל הפרוייקט, או ביגוד או חלקים בתפאורה שיהיו קבועים לכל אורך הדרך . לרוב כל הסקיצות מוכנות לפני העבודה, מפני שכל הדימויים מופיעים אצלי ברצף. אבל קורה מידי פעם שאני רואה כמה דימויים בודדים, ומשם זה מתפתח לאורך של כמה שבועות. יש מקרים בהם אני מרגיש צורך לסיים את כל הסקיצות מראש, שהכל יהיה לי מוסדר, ואני "צריך" שכל הסקיצות לכל הדימויים יהיו מוכנים מראש בשביל שתיהיה לי תמונה כוללת ברורה יותר של כל הפרוייקט. במקרים כאלה זה יכול לקחת גם שנה שלמה לפני שאני מתחיל באמת לצלם. בפרוייקט של דנטה הסקיצות לדימויים נעשו במשך של שנתיים, שמהלכם עברתי על הטקטס שוב ושוב. למדתי על מה עומד מאחורי הטקטס וכיצד הוא השפיע וקראתי מחקרים בנושא. בנוסף לזה נעשו כמה טסטים של צילומים להבין טוב יותר את הכיוון של העבודה וללמוד מהטסטים מה אני צריך ומה לא.

תפאורה

בניית התפאורה יכולה לקחת מספר חודשים. זה דורש הבנה מדוייקת כיצד אני רוצה שדברים יראו בצילום, והאם הצילום הוא בצבע או בשחור לבן (יש חומרים שבשחור לבן ניראים בצורה אחת ובצבע ניראים אחרת. לדוגמה, סילן בשחור לבן ניראה כמו זפת ובצבע כמו משהו מתוק יותר. כך גם חומרים נוספים וגווני צבע שונים) אחד החומרים שאני הכי אוהב לעבוד איתם זה חוט ברזל. אפשר לעשות ולבנות איתו הכל. הוא מספיק קשיח לשמור על הצורה וגם אפשר לצפות אותו במגוון חומרים גדול ולפסל איתו תפאורה מגוונת. גם לאיפור יש תפקיד חשוב בצילומים, ולמדתי כיצד להתאפר כולל תוספות והדבקות שונות על העור. יש צורך להכין מראש רקעים, ביגוד, לקנות ציוד שלפעמים לא זול בכלל (כמו לדוגמה כמות גדולה של פרחים שניקנו לצורך פרוייקט צילום שפורסם במגזין האומנות F-Stop האמריקאי) אחד המקומות שאני אוהב להגיע אלייהם לצורכי בניה של תפאורה הוא מקס-סטוק. בסניפים הגדולים אפשר למצוא מגוון מטורף של חפצים ודברים שונים, מההכי מוזרים שאפשר לבנות מהם הכל. גם חנויות בדים בנחלת בינימין הם מקור טוב למצוא את הבד הנכון ללבוש או כרקע. אני לעולם לא מכין סקיצות או ובונה תמונות לפי מה שאני יכול לעשות או יודע לעשות. הסקיצות הן לפי איך שאני רוצה שהתמונה תיראה. אם זה משהו שאני לא יודע איך לעשות או לבנות, אז אני אשבור את הראש אחר כך כיצד לבנות את התפאורה. אם אני כל פעם ייצר סקיצה לפי מה שאני יכול בלבד, חצי מהעבודות שלי לא יצאו לפועל. תחשבו מה אתם רוצים שיהיה בתמונה. הכיצד לא רלונטי. בסופו של דבר, כשאני עובר על סקיצות של תלמידים, אנחנו מוצאים את הדרך לייצר את התפאורה הדרושה. כולל ליפול מגובה לתוך האדמה. הכל פתיר.

בניית תאורה ועבודה

אחרי  שכל התפאורה מוכנה אני מתחיל להכין את הסטודיו לצילומים. הסטודיו עובר ניקוי, ולרוב במהלך הצילומים חוץ ממני אף אחד לא ניכנס לסטודיו, וגם אני ניכנס או יחף או עם נעליים שמשמשות אותי לצילום, מפני שהן לא תופסות ליכלוך שעלול להכנס לתמונה. בגלל שאני עובד זה שנים עם עדשות איכות ומצלמות מקצועיות, אפשר לראות כל דבר, ולכן הכל צריך להיות נקי. בגלל שהסטודיו שלי קטן אני עובד עם Speedlights ולא עם פלשים גדולים עם סופטבוקסים של מטר ויותר. חשוב מאוד לדעת להתאים את התאורה לחלל העבודה שלכם, ולא סתם לעבוד עם תאורה שלא מתאימה לכם, וכמובן לדעת לשלוט בעוצמות האור ברמת דיוק מספיק גבוהה. אני מניח פילטרים שונים על הפלשים בהתאם לצורך, כולל פילטרים להקטנת עוצמת האור. אני גם כמובן עובד עם פלשים ברמה גבוהה (כתבה על הפלש שאני עובד איתו) יש לי חמישה פלשים לבניית התאורה הדרושה לי. אין שום רגע בו אני אתפשר על הצילום בגלל תאורה. אני אעשה כל מה שצריך על מנת להגיע לתאורה המדוייקת, כמו שדימייתי אותה. כולל להדביק את התאורה על הקירות או להוריד אותה מהתקרה. אני עובד עם טריס סגור (בחדר) על מנת להגיע לדיוק של עוצמות התאורה.

אם אני מצלם את עצמי (עם השנים גיליתי שאני זמין לצילומים בכל שעות היום, ואני לא צריך להסביר לעצמי מה אני רוצה, וזה נח יותר מעבודה עם מודל), אז אני שם על אינטרוולים ובוחר את התמונה הנכונה מתוך הרצף שנוצר, או עובד עם טיימר ובכל פעם לוקח תמונה בודדת ובודק במסך המחשב כיצד זה יצא. אני לרוב עובד בסטודיו עם מצלמה מחוברת ישירות למחשב, ומצלם דרך תוכנת Capture One בה אני יכול לראות בקלות את התוצאה הסופית. כמובן שאני עובד עם מסך לעיבוד תמונה מכוייל, לוודא שהצבעים הם כמו שרציתי. הצילום בפועל לוקח כמה שבועות עד כמה חודשים של עבודה כמעט רציפה. קורה יותר מפעם אחת שאני מגלה שאני לא מרוצה אחרי שכבר סיימתי את העבודה, ואז או שאני "קובר" את הפרוייקט במאגר הפרוייקטים, או חוזר עליו פעם נוספת אחרי זמן מה. אחד הפרוייקטים שלי שהוצג בבית חולים איכילוב ובתלמה-ילין צולם שלוש פעמים במשך של חמש שנים ובין לבין עבדתי על הטעויות וכיצד לתקן אותם

מילים אחרונות

זה כמעט 20 שנה שאני מלמד אומנות, ואני יכול להגיד לכם שבפעם הראשונה זה תמיד קשה להתחיל פרוייקט מאפס. אבל זה כך בתחילת הדרך. בסופו של דבר עם עזרה צמודה ממול התלמידים אפשר לפתור הכל וללמוד כיצד. הסוד הוא בפרטים הקטנים ובהבנה של מה רוצים. אלו הם הפרטים הקטנים שעושים את העבודה