צילום, אומנות והמהפכה התעשיתית חלק 1

צילום, אומנות והמהפכה התעשיתית חלק 1

המהפכה התעשיתית השפיעה לא רק על כל האנושות ולמעשה עד היום אלא גם על עולם האומנות שהתקדם בקצב מהיר יותר מאיי פעם וגם עבר שינויים רבים ומשמעותיים בתחום הציור, הפיסול, האדריכלות (החומרים החדשים לבניה יצרו שינוי גדול ואדריכלות תמיד היית מקושרת לעולם האומנות מפני שיש הפריה הדדית בין אדריכלות ועולם האומנות) וכן הצילום שהתחיל קצת לפני המהפכה התעשיתית בעיקבות משחקים של כימאים לנסות ולקבע את המציאות. תהליך הצילום התחיל אי שם בסביבות סוף המאה ה 16 אל תוך המאה ה- 17. אנחנו יודעים את זה לא בגלל שנשארו צילומים אלא בגלל שנשארו מחברות עם רישומי ניסוי שנעשו על ידי כימאים בתחום. בתחילת הדרך הצילומים נעלמו בתוך שניות ספורות מפני שהאמולסיות לא שרדו מספיק זמן. הניסויים האלו נעשו על ידי מריחה של אמולסיות שונות על גבי זכוכית ואז במהלך המאה ה 17 כימאים הצליחו לייצר תמונות אשר שרדו מספיק זמן על גבי זכוכיות. אחד מהם הוא העבודה של Carl Wilhelm Scheele הגרמני אשר מצא את הדרך לשמר צילומים והיו כמובן עוד לפניו. למעשה הצילום לא התחיל את דרכו מהאומנים אלא מהכימאים שרצו לייצר התקדמות טכנולוגית והצילומים הראשונים ששרדו היו בכלל שלהם. שלא במפתיע זה קרה בתחילת המהפכה התעשיתית שמוגדרת כהתחילה במאה ה-18 למעשה ברגע שנעשה שימוש הדרגתי בפחם זה התחיל בהמצאת מכונות הקיטור שהומצא בסוף המאה ה 17 ובתחילת המאה ה 18 ונראה שהמהפכה התעשיתית לא ממש עוצרת ואין מה שיעצור אותה. השינוי הגדול שנוצר בעיקבות המהפכה התעשיתית הוא אולי הדרך שבה נוצרים דברים והקצב שלהם וזה כמובן השפיע רבות על אומנים בדיוק כמו שצילום השפיע רבות על הציור שכבר "לא" היה עוד צורך בציירים שיצרו את "הרגע" מפני שהמצלמה עשתה את זה טוב יותר (ובעיקבות זה נוצר זרם ה"סופר-ראליזם"  Photorealistic Painting) אשר רצה להראות שגם ציירים יכולים לייצר תמונה ראליסטית לא פחות מכל מצלמה כמו הציור "אימפלה סגולה" של הצייר הבריטי ג'ון סולט משנת 1973 כחלק מתוך פרווייקט גדול של ציורי מכוניות נטושות.

John Salt “Purple Impala” Oil on canvas

זרם הסופר ראליזם הוא למעשה טכניקה בציור שמן אשר מאפשרת לייצר ציור ראליסטי עד כדי כך שחלק מהעבודות נראות כמו צילום

על אף שהרצון המקורי של התעשיה היה לאפשר תנאי עבודה נוחים יותר עם פחות מאמץ וכמובן עבודה פוריה יותר, מה שקרה במציאות זה שבתחילת המהפכה התעשיתית הדרישה של מפעלים לעבוד כמה שיותר הרבה יצר מצב של שעות עבודה לא פורפורציונליות בתנאים מחפירים עקב כך שלא היו זכויות עובדים וילדים קטנים מצאו את עצמם עובדים גם 12 שעות ביום ובלילה כמעט בתנאי עבדות. הרבה עובדים מתו בשנות ה 40-50 לחייהם בגלל חשיפה לחומרים רעילים ועבודה לא בטיחותית (העובדים בתעשית מעבדי העורות לרוב מתו בשנות ה 30 לחייהם עקב חשיפה לחומרים רעילים ביחוד למערכת הנשימה וזה היה במקרה והם לא מתו מנפילה לתוך ברכות של חומרים כימיים לטיפול בעור).  אומנם היו אנשים כגון Robert Owen הבריטי שרצה לייצר סביבה עבודה נעימה מבלי לייצר שעות עבודה רבות ומבלי להעסיק ילדים אך במציאות לא כך היה המצב ולמעשה המהפכה התעשיתית עשתה את ההפך הגמור ורק בשנת 1833 הגיעו למסכנה שאי אפשר להעסיק ילדים בגילאי 9-13 יותר משמונה שעות, בשנת 1844 הגבילו את שעות העבודה של נשים למקסימום 12 שעות ביום (זה יכל להיות גם במהלך הלילה) בשנת 1842 אסרו לראשונה על העסקת נשים וילדים במכרות פחם. כמובן שזה לא יושם על ידי כולם ולא היה מי שימנע מזה לקרות. בטח שמתם לב שלא רשמתי דבר על גברים והסיבה לך שלא היו הגבלות לגברים שיכלו לעבוד בכל שעה, בלילה וביום וכמה שעות שצריך

קשה למצוא ציורים של כיצד אומנים ראו את המהפכה התעשיתית. נראה שהאומנים היו מוטשים מהמצב או בחרו בכוונה לשים את הנושא בצד. אך הנה דוגמה לציור כזה

“Applicants for Admission to a Casual Ward” 1874 oil painting by Luke Fildes

הציור מתאר בצורה ברורה את מה שעבר על האיכרים והאומנים שעברו מחיים נעימים לסביבה העירונית הקשה ולראשונה נתקלו בעוני רב ורעב. מחיה בשכונות מצוקה קשות ובעבודה של שעות רבות בתמורה לשכר זעום

המהפכה התעשיתית השפיעה רבות גם על עולם האומנות שכמעט ברגע יצור מסמרים, בדים, רהיטים ולמעשה כמעט כל מוצר שהו עבר לייצור במפעל במקום בסדנת האומן. אנשים יכולו לרכוש הדפסים בצורה מסיבית במקום רק ציורים, צבעי שמן נקנו בחנות במקום שאומן ייצר אותם, נפתחו מפעלים למתיחת בדי ציור על מסגרות ולמעשה הצורך באומן הבודד הלך ופחת בין לילה. בעיקבות זה היכולת של האומן להתקיים בכבוד נעלמה והקשר ההדוק בין עוני לאומנות נוצר (כתבה בנושא) בעיקבות זה צצו ספרים על אומנים סובלים כמו הספר "הפרוטה והירח" מאת סומרסט מוהם (The Moon And Sixpence. By W. Somerset Maugham) האומנים שלא יכלו עוד להתקיים בנוחות בכפר ולגדל את הירקות שלהם בגינה נאלצו כמו גברים רבים לעבור ולחיות בעיר ולעבוד שעות רבות במפעלים חשוכים כאשר הם מוצאים את עצמם מבצעים פעולה אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב ולראשונה בחייהם הם ניתקלו בעוני רב, בקושי לקבל טיפול רפואי וברעב אמיתי שהם לא סבלו ממנו עד אז. עבודה במפעל במשך של 12 שעות ויותר בתמורה לפרוטות לא השאירה להם זמן וכח ליצור ולרוב לא את התקציב הדרוש לרכישה של חומרי יצירה ואומנים שלא יכלו שלא ליצור גוועו ברעב או ויתרו על טיפול רפואי למען עוד שפורפרת צבע או מכחול ולכן לא מפתיע שהצילום נכנס לעולם האומנות כל כך הרבה אחרי שהוא כבר הומצא מפני שלאומנים לא היה שום גישה או יכולת כלכלית להגיע אליו. אך מתוך המצב הזה קמה גם תקופה חדשה בעולם האומנות והגישה הרנסנסית או הקלסית התחלפה לה במשהו רענן וחדש אולי מתוך תיסכול וקושי (הרי ידעו שיש קשר ישיר בין סבל ואומנות ועל כך אפשר לקרוא בכתבה הזאת) ונוצרו זרמים באומנות שלא היו קיימים ברמת המחשבה אפילו. אקספרסיוניזם, פונטילזם, סורילזים בשלב מאוחר יותר ועוד. נראה שלאומנים "יצא המיץ" מחייהם הקשים וזה לא נשאר בבטן מפני שבדיוק בזה עוסקת האומנות, בלהוציא את מה שמפריע ומקשה ישר מהבטן. אומנים כגון: Edgar Degas, Claude Monet, Mary Stevenson Cassatt, Paul Cézanne, Georges Seurat, William Turner אומנים שראו בעבודות שלהם יותר מפעם אחת שהם הושפעו מהתקופה וכך חלפה לה הרומנטיקה

William Turner. Peace—Burial at Sea, 1842. Oil on canvas

אפשר לראות שטרנר לא רואה את המהפכה התעשיתית באור חיובי אך הוא שומר על הגישה הרומנטית שמלווה את עבודתיו. ועל אף שהספינות משחירות את השמיים הנוף היפה עדיין נישמר כאילו ויש צורך לשמור על אופטימיות. כמו מלחמה בין טבע נקי לבין המציאות

Alexander Deineka the textile workers 1927. Oil on canvas

שימו לב לשינוי שנוצר בסגנון העבודות שהתחיל אומנם במאה ה 19 אבל עבר שינוי בולט יותר בתחילת המאה ה 20 וכאן אנו מתחילים להתקל לראשונה באומנות מודרנית יותר. בתמונה אנחנו יכולים לראות גישה אחרת לתעשיה. (חיובית יותר) המפעל כאן נראה נקי ומסודר וכך גם הפועלות נראות עוסקות בעבודה קלה יותר. העבודה שלהם שנעשית ללא נעליים כאילו והציור מראה את הצורך לשמור על ניקיון שלא ללכלך את ריצפת המפעל

***בכתבה הבאה ניצלול אל תוך עולם הצילום בתקופת המהפכה התעשיתית והלאה