צילום, אומנות והמהפכה התעשיתית חלק 2

צילום, אומנות והמהפכה התעשיתית חלק 2

הצילום בתחילת הדרך היה עולם ששייך למדענים, אבל במהרה הגיע לידי הציירים שעסקו באומנות כמובן. אך הם היו בודדים, ורוב הציירים לא אהבו בכלל את תחום הצילום וטענו שצילום הוא לא אומנות, מפני שהזמן שמשקיעים בזה הוא דקות בודדות, ואמנות אמיתית לוקחת שבועות וחודשים רבים. מה עוד, שיצירות אומנות בצילום נמכרו בזול יותר והיה קל לשכפל אותן, ורופרודוקציות בצילום, של ציורים ופסלים, נעשו בדקות ונימכרו בזול, דבר זה שהקשה על אומני התחריט, שעולם הרפרודוקציה היה שייך להם. היה פחד גדול בקרב ציירים כי המקצוע שלהם ומקור ההכנסה שלהם יעלם כלא היה. אך כמו שאנחנו יודעים הדבר היה כמעט ובלתי מורגש. למעשה הציירים עצמם התחילו להשתמש בצילום למטרות אומנות ויצירה. יתר על כן, הציור והצילום הפרו אחד את השני, וכך זה למעשה עד היום, כאשר אומנות בתחום הצילום ואומנות בתחום הציור מושפעות ומשפיעות אחת של השניה ללא הפסקה. זה בולט במיוחד בתחום הקולאז' ששם יש שילוב מאוד ברור של צילום וציור, כמו בעבודות של האומנית אביטל בר-און איזקוב אבל זה גם בולט אצל אומנים אחרים בתחום הצילום.

צילום של האומן Jason DeMarte-  “Sabrewings and Sprinkles” בצילום אנחנו יכולים לראות השפעה ברורה מעולם הציור

עולם הצילום הביא איתו אתגרים חדשים מעבר לצד הטכני, והקושי היה בתחום ההדפסה. גם תחום הקומפוזיציה שהיה מוגבל, היווה אתגר, ואמנים שהתחילו לעסוק בצילום מצאו את עצמם מתמודדים עם מציאות שלא מאפשרת  שינוי לאחר הצילום עצמו. לדוגמה, בציור של רחוב אני יכול לשנות את גדול המבנה לשנות את מיקום עמוד התאורה או להוריד אותו לחלוטין ולקבוע היכן הדמויות יהיו וכך גם "בציור סטודיו", ששם אני יכול לשנות את זווית היד של הדוגמנית או להוסיף בד ולשלוט בעוצמת האור או גווני הרקע. אך בצילום אני לא יכול לשנות את האלמנטים ברחוב ולא להחליט היכן האנשים יעמדו. גם בצילום סטודיו אני לא יכול לשנות את הצילום של המודלית בשלב מאוחר יותר. אם התאורה לא יצאה טוב, או לא הוספתי אלמנט, זה כבר היה אבוד (תדמיינו לעצמכם עולם ללא קבצים דיגיטלים וללא תוכנות עריכה). הצלם היה מקצועי והיה חייב לתכנן היטב את הצילום לפני הצילום עצמו. זה ייצר התמודדות מסוג חדש של קומפוזיציה וחוקי קומפוזיציה, או התייחסות לחוקי הקומפוזיציה כמעט ומחדש (חוק השלישים הוא לא חוק בקומפוזיציה ולכן אני אתעלם ממנו). בעקבות זה חוקים חדשים נוצרו ואחרים עברו שינוי. חוק "חדש" שנוצר הוא חוק הזהב שמבוסס על נוסחת פיבונצ'י.

לא כל האומנים היו נגד הצילום. הצייר קלוד מונה לקח השראה מתחום הצילום וטשטש את הציור והדמויות שלו בדומה למה שקרה בצילום (בזמנו זמני החשיפה עמדו על דקה מה שגרם לטשטוש ומריחה), ואף את אחת התערוכות שלו הוא הציג בסטודיו של הצלם "נאדאר", דבר שזיכה אותו בביקורת קשה מצד הציירים עצמם.

Claude Monet: Boulevard Des Capucines 1873 oil on canvas בציור אנחנו יכולים לראות השפעות ברורות מתחום הצילום והעבודה מזכירה עבודות של הצלם Adolphe Braun שעסק לרוב בצילום סטודיו. אך גם בצילום רחוב

צילום סטודיו של Adolphe Braun

כפי שאתם יודעים, בסופו של דבר הצילום תפס חלק נכבד ומקום של ממש בעולם האומנות, מפני שמי שעסק בצילום היה האומנים עצמם, שהשתמשו ביכולות ובידע שלהם, אך רק במדיה אחרת. אומנים שעסקו בצילום לרוב עסקו גם בציור במקביל לצילום, אך עם הזמן היו יותר ויותר אומנים שנטשו את הציור לחלוטין ועברו באופן בלעדי לתחום הצילום. אם כי הציור נשאר אצלם למטרות סקיצות לפני הצילום, מפני שהיה צורך לבנות את הצילום היטב מפני שלא היית אפשרות לתקן את מה שנעשה. למעשה, ישנם אומנים בתחום הצילום שעד ימינו עובדים כך ולא מתקנים שום דבר. הצילום נבנה אחרי בניה מושכלת, והתוצאה הסופית היא מה שאתם רואים ללא עבודת מחשב או עבודת מחשב מזערית, רק לצורך תיקונים של בעיות שקיימות במצלמה עצמה בעיקבות טכנלוגיה שעדיין לא מושלמת.

צילום של הצלם Sunjoo Lee: “Black Memorabilia #3” הצילום כהה במקורו והוא מתוך פרוייקט של צילומים כהים, ויתכן שתיהיו צריכים להבהיר את המסך על מנת לראות אותו אם אתם מסתכלים כרגע דרך הנייד. אנחנו יכולים לראות השפעות ברורות מעולם הציור. הצילום נעשה כמו שהוא, ללא עיבוד תמונה, חוץ מתיקון מזערי של דברים מחוסר בררה. אפילו התאורה נבתה בצורה כזאת שזאת עוצמת האור שתתקבל. הסדרה כולה נוצרה לאחר סקיצות מרובות במחברת סקיצות, בדיוק כמו שציירים עובדים לפני עבודת שמן יותר מפעם אחת, וכמובן שצלמים רבים עובדים גם כן בצורה זו.

דוגמה נוספת להפריה מעולם הציוד היא העבודה של: Diederik Spaargaren: “Purple Street” הקשר ברור במיוחד בעבודה זו. הוא נעשה בטכניקת צילום ספציפית, ללא עיבוד תמונה מעבר לקונטרסטים. הצילום נראה לחלוטין כמו ציור, ואם לא הייתם יודעים שמדובר בצילום הייתם חושבים שמדובר בעבודה של צייר. כך גם אצל הצלמת Suzanne Theodora שגם אצלה הציור משמש כהשראה, וכן עוד אומנים רבים.

שתי עבודות של הצלם: Dieter Applet. “Augenturm No 4 & No 5” 1977

כמו שאתם יודעים בסופו של דבר הצילום קיבל את המקום שלו בעולם האומנות, וצלמי אומנות "עמדו בשם עצמם" ללא קשר לעולם הציור. כגון האומן: Dieter Applet אשר עבודות הצילום שלו עומדות בפני עצמן וכך צלמים רבים נוספים בעולם האומנות

ברגע שטכנולוגיית הצילום התקדמה וזמני הצילום התקצרו מתחת לזמני חשיפה של דקה או יותר, והעדשות וכן משטחי הצילום התקדמו, התאפשר לבצע זמני חשיפה קצרים בהרבה עד כמה מאות השניה בלבד. הצילום המטושטש נעלם מהעולם (בהתאם לטכנולוגיה של ייצור עדשות נקיות לחלוטין), והצילומים היו ברורים יותר, מה שאיפשר להשתמש בצילום לצורכי מדע ומחקר, כמו הבנה מעמיקה של תנועה של בעלי חיים. אני חושב שאחת הדוגמאות הטובות ביותר שיש הם צילומי הסוסים של הצלם Eadweard Muybridge, וכך גם צילומי האנשים הרצים שלו. לפתע גילינו כי מה שחשבנו על תנועה לא היה נכון, לדוגמה הייתה הבנה כי מתי שסוס רץ יש נקודת זמן שהרגליים שלו פרוסות קדימה ואחורה בזמן שהוא נימצא באוויר, מה שהתברר כלא נכון, מפני שהסוס למעשה לא נימצא באוויר תוך כדי ריצה, חוץ מרגע בודד שהרגליים דוקא מכונסות פנימה לתוך גופו. זה שינה את הדרך שציירים ציירו סוסים רצים. אך לא רק סוסים, גם צילום של רצים השפיעה על הראיה שלנו וציור הרצים. למעשה עד היום חוקרים שעוזרים לרצי מאה מטר להגיע להשגים טובים יותר בתחרות משתמשים בידע הזה ברמת הבסיס. את הצילומים האלו אדגר עשה ע"י הצבה של עשרות מצלמות עם טיימר שהפעיל אותם בזמנים שונים. את המצלמות הוא הניח על הריצפה אחת ליד השניה. בחלק מהמקרים הוא השתמש בחוטים שהיו על הריצפה שברגע שהרץ דרך על החוט המצלמה הופעלה. תחשבו עד כמה זו הייתה פריצת דרך בצילום כאשר הוא התחיל את סדרת העבודות הזאת, בשנות השישים של המאה ה-,19 כשהצילום היה עדיין בחיטוליו

Eadweard Muybridge: Plate 59. Starting for a run. print from 1887 עכשיו גם ציירים ופסלים היו מדוייקים יותר בעבודתם וההשפעה ניקרת עד היום

כמה מילים על תורת הצבע

תורת הצבע התחילה אי שם ביוון העתיקה. אריסטו "זכה" כמי שהמציא אותה אך יש המפקפקים בכך. בכל מקרה וללא קשר להיכן ומתי היא התחילה, למהפכה התעשיתית היה תפקיד חשוב בתורת הצבע, בעקבות מספר אומנים, שהבולט שבהם הוא מישל איז'ן שברוי Michel Eugene Chevreul. מישל הוזמן על ידי מפעל לשטיחים (במאה ה -19) לעזור להם ולפתור בעיה של דהיית צבעים. מישל ניכנס לעבודה בצורה מעמיקה, וגילה שדהיה של צבע בסיבים עצמם כמעט ולא קיימת, והבעיה היא בעין האנושית. למעשה הקונטרסטיות שאנחנו רואים בצבע מסויים נובע בין הייתר מהגוונים השונים שנימצאים אחד ליד השני. צבע מסויים יכול להראות לנו עם יותר או פחות קונטרסיות רק בגלל המצאו ליד "הצבע הלא נכון". הבעיה נמצאת בעין האנושית, אשר מתקשה לפעמים לייצר הפרדה תקינה בין הצבעים השונים ולפעמים צבעים "מקרינים" גוון מסויים על צבע אחר מה שגורם לנו לראות גוון שונה מהצבע האמיתי (לכן ממולץ לעשות בדיקה לעיוורון צבעים לפני שמתלוננים שצבע מסויים בגוון כזה או אחר). בסיכומו של מחקר בן כעשר שנים שמישל ערך, הבינו במפעל השטיחים איזה צבעים צריך להניח אחד ליד השני על מנת לשמור על תחושת הקונטרסטיות של הצבע, שנראית שנעלמת רק בגלל הפיזיולוגיה של העין, שמאחדת ומערבבת בין הצבעים השונים. דבר זה משפיע גם על תחום הצילום

צלמי סטודיו משתמשים בידע זה על מנת לקבוע מה להניח ליד מה. שימו לב לגוון של גרעין האבוקדו כיצד הוא מושפע מהצבע של הבד שעל השולחן, וכך גם האגס *הצילום כהה במקור

ההבנה בציור כי ישנם שלושה גווני יסוד שמהם מורכבים כל הצבעים היתה ידועה מזה שנים רבות, והם:

אדום וכחול מייצרים סגול, כחול וצהוב מייצרים ירוק וצהוב ואדום מייצרים כתום. (כל שאר תתי הגוונים הם תוספות של שחור או לבן או תוספת של צבע שלישי)

* שחור או מאוד קרוב לשחור אפשר לייצר משילוב של: Cobalt blue med+Carmine+Cadmium yellow med

ואיתם יצרו בציור שחור במשך של מאות שנים

בצילום/וידאו כמו שכולם יודעים כבר, חיבור של שלושת הגוונים מייצרים לבן (שחור הוא לא צבע, ולמעשה המח ברגע שהוא לא רואה צבע הוא מתרגם אותו כשחור). מכל הכתוב למעלה אנחנו יכולים להבין כמה דברים שרלונטים לצילום:

הראשון, שברגע שנתבונן מספיק זמן על צבע אחד ונעצום את העייניים אנחנו נראה את הצבע המשלים שלו, וזה מייצר השפעה גדולה עלינו. כאשר אנחנו מסתכלים על תמונה למשך זמן של דקה או יותר, ועוברים לתמונה אחרת, אנחנו נראה "הקרנה" של הצבע המשלים של צבע מסויים על התמונה השניה. לדוגמה, אם נתבונן על תמונה עם הרבה צהובים ונסתכל אחר כך על תמונה עם הרבה כחולים נקבל גווני סגול בתוך הכחול ותתי גוונים של ירוק (הסיבה לתתי הגוון הירוק נובעים מתופעה ששמה הניגוד הסימולטני של הצבעים, בגלל "חיבור" בין גוונים צמודים אחד לשני)

הדבר השני הוא שכל צבע מקרין את הצבע המשלים שלו על סביבתו. כך למעשה אנחנו נראה גוון סגול מסביב לצבע צהוב בקטעים חשוכים בתמונה, וכן גם  בצבעים אחרים. (דבר זה אנחנו גם רואים כאשר מבהירים קטעים חשוכים בתמונות שצולמו בחושך)

דבר שלישי, הקשור להקרנה של אזורים בתמונה אחד על השני: כאשר אנחנו "מניחים" מקטע בהיר ליד מקטע כהה. החלק הבהיר יראה לנו בהיר עוד יותר ממה שהוא רק בגלל המצאות קטע כהה לידו.

דבר רביעי, כאשר אנחנו מצלמים משהו שמכיל קווים דקים מאוד בצבעים שונים אחד ליד השני, העין תהפוך אותם לגוון אחד כאשר היא למעשה מאחדת את כל הגוונים יחדיו. * דבר זה כמובן קורה ברגע הראשון שאנחנו מתבוננים בתמונה, לאחר מכן כאשר ששמים לב לפרטים הקטנים מתחילה להווצר ההפרדה.

בידע זה גם ציירים משתמשים כיום, ואנחנו יכולים לראות זאת כבר בתקופת המהפכה התעשיתית. למשל, ואן גוך, איז'אן דלקרואה ועוד, וכן צלמי סטודיו מקצועיים, מנצלים ידע זה לייצר את הגוונים הרצויים להם בעיניי הצופה, ואפילו צלמי נוף בתהליך עיבוד התמונה.

צילום של צלמת המוצר Paloma Rincon אחת מצלמות המוצר הטובות בעולם אשר משתמשת בצורה ברורה ובולטת לעין בתורת בצבע בתחום הצילום. שימו לב להקרנות הצבעים השונים אחד על השני וכיצד ההקרנות האלא תורמות לתוצאה הסופית

עוד עבודה של הצלמת Paloma Rincon שימו לב לשינוי שנוצר בצבעים של האשכולית האדומה, הלימון והעלים הירוקים