פיקסלים שרופים בחיישן

פיקסלים שרופים בחיישן

בואו נתחיל עם העבודה שבכל חיישן יש פיקסלים שרופים. יותר מזה, ככה הם יוצאים מהמפעל. היצרנים עצמם מצהירים על כך. זה אולי נשמע מוזר ברגע הראשון, אבל אם נחשוב על זה אולי זה הגיוני. אם ניקח לדוגמה חיישן של 24 מגה פיקסל, הרי שמדובר כאן על כמות מטורפת של פיקסלים, וכל פיקסל הוא מזערי ביותר! לכן לא מפתיע כי יתכן שחלקם הקטן יוצאים שרופים. להזכירכם כל פיקסל הוא תא פוטואלקטרי, תא אשר קולט פוטונים וממיר אותם לאותות חשמליים. כאשר היצרנים מדברים על תאים שרופים הם מדברים על תאים בודדים אשר מפוזרים בחיישן ובגלל גודלם המזערי אי אפשר להבחין בכך.

כאשר אנחנו כן מבחינים בפיקסלים שרופים, אנחנו רואים קבוצות של פיקסלים שרופים, ולא ברמת הפיקסל הבודד. כשיש פיקסלים שרופים בכמות גדולה אז הדבר מאוד בולט לעין. פיקסלים שרופים מופיעים בצילום כנקודות זוהרות. למעשה מדובר על "תקלה" של המעבד להבין מה הוא רואה, והתוצאה של התירגום שלו לפיקסל השרוף היא נקודה זוהרת. כמו בתמונה הזאת

שימו לב, כשמסתכלים על התמונה היא נראת בסדר, וכך היא תראה בכל אתר שתעלו אותה. אבל ברגע שהיא תחזור מדפוס ואפילו בגודל של 40X60 ס"מ, כבר יבחינו בנקודות הזוהרות. שימו לב כי הגדלתי רק חלק קטן מאוד מהתמונה. ניתן להבין מזה שכל החיישן מרושת בפיקסלים שרופים, כמעט ללא יוצא מהכלל

מה עושים על מנת לא לשרוף פיקסלים?
התשובה היא לא לצלם. כל זמן שאתם מצלמים, הפיקסלים נשרפים. פיקסלים נשרפים מהתחממות של החיישן. אם אתם תעשו תמונה אחת במהירות גבוהה כל כמה דקות, והגוף יהיה כבוי בין תמונה לתמונה, אז החיישן ישאר קר והכל יהיה בסדר, אבל אם אתם מצלמים במשך של חצי שעה, והמצלמה עובדת אז החיישן מתחמם ופיקסלים מתחילים להנזק מהחום.
חשיפות ממושכות של שניה ומעלה מחממות מאוד את החיישן, והפיקסלים נשרפים בקצב גבוה יותר. למעשה, כל צלם שעוסק בחשיפות ממושכות שורף פיקסלים בקצב גבוה יותר מצלם רחוב, לדוגמה, שעובד עם מהירויות תריס גבוהות יותר. כל צילומי הנוף בחשיפות ממושכות שרואים בכל מקום, הם צילומים ששורפים את החיישן בקצב גבוה. ככל שמשך הצילום גדול יותר, ככה קצב הריסת החיישן גדול יותר

אז מה עכשיו הכל אבוד? לא. או לפחות לא בדיוק. על מנת שלא יראו את הפיקסלים השרופים בצילום כל שאתם צריכים לעשות הוא להפעיל פונקציה במצלמה ששמה:
Long Exposure Noise Reduction
פעולה זאת למעשה עוזרת למעבד "להבין מתי להתעלם" מרעש שנוצר בגלל חשיפה ממושכת ובעיות של פיקסלים, והתמונה יוצאת "שקטה" יותר מבחינת כמות הרעש או כמות הפיקסלים השרופים שנראים לעין בצילום. פונקציה זו במצלמה הכרחית לשימוש כאשר מצלמים בחשיפות ממושכות של שניה ומעלה

ואם יש כמות גדולה מידי של פיקסלים שרופים?
במקרה כזה שולחים את המצלמה לתיקון, ושם דואגים לטפל בבעיה. עכשיו שלא תבינו לא נכון. לטפל בבעיה זה לא להחליף את הפיקסלים השרופים. הרי זה בלתי אפשרי להחליף פיקסל בודד כמובן. אז מה הם בכל זאת עושים? הם מחברים את המעבד לתוכנה שמלמדת את המעבד "להשאיל" את המידע מהפיקסלים שמסביב הפיקסל השרוף ובמקום להציג נקודה זוהרת המעבד למעשה מציג בדיוק באותה הנקודה מידע או צבע מהפיקסל השכן. בצורה הזאת אין אפשרות לראות יותר פיקסלים שרופים, כי המעבד לא מראה אותם. תזכרו כי כל תמונה שאנחנו רואים שיצאה מהמצלמה, היא התמונה שהמעבד בחר להראות לנו בהתאם לתיכנות של היצרן. הרי אנחנו לא באמת רואים אוסף של אותות חשמליים שמגיעים מהחיישן, אלא תמונה שהמעבד של המצלמה יצר
ברישום למטה אתם יכולים לראות את הפעולה שהמעבד עושה על מנת "לתקן" את הפיקסל השרוף

לסיכום
בגלל שאין באמת שום דרך למנוע שריפה של פיקסלים לאורך זמן, ואין שום דרך להוריד את זמני החשיפה למי שעוסק בצילום נוף, תדאגו להפעיל את פונקציית הקטנת הרעשים בחשיפות ממושכות. הרוב הגדול ביותר של הצלמים לא יראו בכלל שיש פיקסלים שרופים, ובטח כשהם מפעילים את הפונקציה שמקטינה רעשים, מכיוון שהמעבד של המצלמה "מסתיר" את המידע הזה, והצלם לא יכול לראות את זה מלכתחילה.