פינות מטושטשות בתמונה

  פינות מטושטשות בתמונה

ברוב המקרים כאשר יש טישטוש או חוסר חדות בפינות התמונה בעדשות רחבות זווית זה נובע מהאיכות האופטית של העדשה. אבל זה לא נכון בחלק מהמקרים. למעשה, צילום נכון לא רק מבטל את הטישטוש בפינות התמונה אלא גם יכול להקטין משמעותית את הבעיה גם אם היא קיימת בעדשה עצמה. הבעיה נראית ובולטת בעין בעיקר כאשר מנסים לשלוט בעדשות רחבות זווית, שהן רגישות יותר לבעיות אופטיות, וקשות יותר לייצור. אז רגע לפני שאתם ממהרים לקנות עדשה חדשה תקראו את הכתבה הזאת

Zeiss Milvus 18mm f/2.8

עדשת איכות ממול עדשה פשוטה

עדשה פשוטה מכילה זכוכיות (אלמנטים) מחומר פחות איכותי ועוברת ליטושים באיכות בסיסית יותר, מה שמייצר עיוותים בעדשה עצמה, והיא באמת חדה פחות, וזה מה שמייצר את הטישטוש. גם סוג הקמירות של האלמנטים, ובעיקר האלמנט הקידמי, מייצרים טישטוש. לעומת זאת, עדשה איכותית יותר (וכמובן מחירה יהיה בהתאם) היא בעלת אלמנטים שעשויים מזכוכית איכותית יותר ונקיה יותר. כל אלמנט עובר ליטוש טוב יותר עם מכונות איכותיות יותר, שעושות עבודה טובה יותר. האלמנט הקידמי כמובן מתוכנן ומעוצב בצורה מדוייקת יותר, שביחד כל הדברים האלו מייצרים תמונה חדה יותר. הדבר הזה נראה בכל הצמצמים שתעבדו איתם, גם בצמצם סגור וגם בצמצם פתוח. בתמונות הבאות תוכלו לראות את ההבדל בין שתי עדשות. עדשה רחבת זווית של פוג'י לפורמט בינוני, לבין עדשה איכותית פחות של חברת ניקון.

Fujinon GF 23mm f/4

Fujinon GF 23mm f/4 -פינות התמונה. כך זה נראה שהעדשה חדה ואיכותית

Nikkor 20mm f/1.8

Nikkor 20mm f/1.8 – פינת התמונה. כך נראה כשהעדשה פחות איכותית

איך פותרים את הבעיה או מקטינים אותה

יש כמה דרכים להקטין את הבעיה וכמעט ולפתור אותה לחלוטין בעדשות פחות איכותיות, אשר האופטיקה שלהן לא מספיק טובה. (בעדשות איכותיות כמובן שאין בעיה או צורך לנסות לפתור את הבעיה, חוץ מבמקרים שמייצרים את הבעיה בכל מקרה ועל כך נדבר בהמשך). אחת הדרכים הפשוטות שיש על מנת לפתור את הבעיה היא עבודה בצמצם סגור. ברוב העדשות עבודה בצמצם סגור יותר מייצר חדות גבוהה יותר. עבודה בצמצם של 11 ברוב העדשות יכולה לפתור חלק גדול מחוסר החדות בקלות רבה (כמובן שבעדשות ממש פשוטות גם צמצם סגור לא יפתור את הבעיה ולכן אני לא אתייחס אליהן בכתבה).  בשתי התמונות הבאות אפשר לראות שיפור, גם אם קל, בחדות של פינות התמונה בזכות סגירת הצמצם. מדובר באחת העדשות הישנות והפחות איכותיות של ניקון, ועדיין על אף האיכות הירודה של העדשה אפשר לראות שיפור. בצמצם פתוח פינות התמונות נראות כל כך רע שאין אפילו טעם להעלות לכאן את התמונות האלו.

Nikkor 20mm f/2.8

Nikkor 20mm f/2.8 – פינת התמונה נראית טוב יותר בזכות סגירת הצמצם

דרך נוספת היא להשתדל לעבוד בחשיפות קצרות ולא ממושכות. כאשר עובדים בחשיפה ממושכת המצלמה זזה (גם אם עובדים עם חצובה איכותית. תמיד יש תזוזה כלשהי). חשיפה ממושכת גם מאפשרת למצלמה "לתפוס" אובייקטים זזים. אם זה למשל צימחיה שזזה, ואפילו ביום ללא רוח, או כל חפץ קל משקל אחר, וזה רק מדגיש את חוסר החדות של העדשה. כאשר יש תנועה, היא מדגישה את הבעיות הפיסיקליות של העדשה. כמובן שלפעמים אנחנו בכוונה עושים חשיפות ממושכות לצורכי צילום, כמו בצילומיי מים, ואז חוסר החדות גם ככה מקובל עליינו, מפני שזה למטרת הצילום. דבר נוסף הוא צילום באיזו גבוה. גם אם נצלם עם צמצם סגור, איזו גבוה מדגיש את חוסר החדות של העדשה. הפיקסיליזציה והרעש הסיגנלי מדגישים כל בעיה בהעדשה ולא רק חוסר חדות אלא גם בעיה של הצללות ועוד, ולכן אם חדות היא חשובה לנו אז יש צורך להמנע עד כמה שאפשר מצילום באיזו גבוה. אפילו איזו של 800 כבר יבליט את הבעיות של העדשה.

סיכום

כמו שאתם רואים אפשר להתמודד גם עם עדשות פחות איכותיות ועדיין לקבל חדות סבירה, וזה על ידי צילום בצמצם סגור ללא חשיפה ממושכת, או איזו גבוה, וכמובן שעדיף תמיד על חצובה איכותית. ברור לכולם זה לא אפשרי בכל המקרים, אבל זה הכיוון הנכון, ואולי גם יאפשר לכם להמשיך לעבוד עם העדשות שיש לכם עוד קצת זמן לפני שאתם קונים עדשה חדשה. עוד ברור כי בעבודה עם עדשה איכותית באמת, לא תהיה בעיה של חוסר חדות בפינות התמונה, או שתיהיה בעיה מזערית בלבד. כמובן שזה אומר שיש צורך להשקיע כסף, אבל זה הפיתרון לא רק לחוסר חדות אלא לכל בעיה אופטית אפשרית.

Fujinon GF 23mm f/4

Zeiss Milvus 18mm f/2.8