עירום באומנות ובצילום

עירום באומנות ובצילום

אנחנו רואים הרבה פעמים ברשתות החברתיות צילומי עירום (בעיקר של נשים) ובכל פעם שזה סופג ביקורת (אם כי מקבל לייקים מצד גברים בעיקר) התשובה של הצלם ש"זאת האומנות שלי". האם אכן זאת אומנות? האם יש בכלל מקום מספיק מכובד ורציני לצילומי עירום? ובכלל למה יש עירום בעולם האומנות? האם באמת צריך את זה? אז על זה נדבר בכתבה הזאת

עירום באומנות מאז ומתמיד

עירום קיים באומנות כבר אלפי שנים.  אך ללא קשר לסקס אלא למיניות ולחגיגת בריאת האל. אחת יצירות האומנות העתיקות שיש היא הפסל של "ונוס מווילנדורף" פסל קטן זה של ונוס (גובהו בסך הכל פחות מ 12 ס"מ) והיא בת 30,000 שנה. דמות זו מתארת דמות של אשה פוריה וזה גם מטרת העירום פה. להראות פוריות. הדמות בעלת אברים עגולים כמו דברים פוריים נוספים בטבע. לדוגמה פירות. לכן הפות, השדיים והבטן תפוחים ומובלטים להראות בריאות. המטרה פה היא לא הייתה לתאר משהו גס אלא פוריות. צריך לזכור שבזמנו נשים רבות לא שרדו את תהליך הלידה ונשים מלאות דוקא הראו על מצב בריאותי טוב יותר מנשים רזות וחלשות יותר פיסית. פסלים של נשים שופעים בשדיים מעוגלים אפשר לראות בעוד הרבה צלמיות (בעבר הפיסול היה קטן מיימדים) גם בתקופות מאוחרות יותר כגון הצלמיות (של אלות כנעניות לרוב) שנימצאו באזור יהודה מהמאה השביעית לפני הספירה אשר היו בעלי שדיים גדולים להדגיש פוריות ובריאות הגוף. צלמיות אלא היו בבית מגורים רבים למזל טוב. פסלים מזעריים אלה לא נתפסו כעירום בוטה וגס אלא כחלק טיבעי ובילתי נפרד מהיותנו בני אדם.

כאשר הציור התפתח עם השנים והתקדם גם עירום היה חלק בילתי ניפרד ממנו. פומפי (במאה השישית לפני הספירה) היא לדעתי דוגמה טובה לציור עירום אשר לא עסק בעירום מסיבות דתיות (אם כי לרוב מתייחסים לונוס של בוטצ'ילי כאחד מציורי העירום הראשונים שלא צוירו ממניעים דתיים) העירום בפומפיי עסק פחות בפוריות ויותר במיניות וזה בגלל שמיניות חופשית הייתה חלק בילתי ניפרד מהתרבות שם בזמנו. בדיוק כמו כל סמן תרבותי אחר שיש כיום. בציורי העירום והפסיפסים בפומפיי רואים את "חגיגת המיניות החופשית" ברוב העבודות אפשר לראות קיום יחסיי מין עם גברים ונשים כאחד. עם ילדים ובעלי חיים. העבודות לא נראות שהם נועדו למטרת "סטיות מיניות" מפני שההתנהגות בתרבות זו היית כל כך נורמלית שלא היה שום דבר לא תקין או מוזר בזה. בדיוק כמו שלקיים יחסיי מין לפני הנישואים לא מוגדר כמשהו לא תקין בתרבות שלנו. חשוב לזכור שעל אף שהציורים לפעמים נראים כמו משהו גס ובוטא הם ממש לא והם באמת לא יותר מחגיגה של הפתיחות המינית של התרבות בפומפיי בשילוב עם האמונה הדתית כמובן.

אירופה הקלסית ויפן

ביפן הקלסית (מאות ה-16-19) אנחנו לא רואים עירום כדמות בודדת אלא קיום יחסי מין בציורים בתקופתו. ושם העירום לרוב לא היה עירום מלא ורואים לרוב אנשים עם בגדים שמכסים את גופם באופן חלקי בילבד. מעניין לגלות שעל אף ציורי קיום יחסי מין שהיו נפוצים עדיין לא היו כמעט ציורי עירום של דמות בודדת לא של נשים ולא של גברים.

באירופה לעומת זאת המצב היה שונה. באומנות האיטלקית (באירופה איטליה הייתה המקור לרוב זירמי האומנות בעולם המערבי עד זרם הבארוק שהוא היה הזרם האחרון שיצא מאיטליה) עירום של דמות בודדת היה נפוץ מאוד. בהתחלה כמעט כל העירום היה מתוך אמונה דתית. כלומר העירום היה ביטוי לחגיגת בריאת האל אשר יצר את האדם בצורה מופלאה. בתקופת הבארוק הדבר היה הכי בולט כאשר הדמויות היו מצוירות מלאות שרירים והבשרניות הייתה בכל הדמויות. החשיבות של להראות את בריאת האל המדהימה הייתה לפעמים כה חשובה עד שאפשר לראות טעויות בתחום האנטומיה בחלק מהמקרים כאשר אפשר לראות מבני שרירים שלא קיימים. חגיגת בריאת האל לא התחילה בתקופת הבארוק היא התחילה הרבה לפני כן ובכל המקרים למשך של מאות שנים אפשר לראות פסלים וציורי עירום של גוף שרירי של נשים וגברים כאחד. כמו שציינתי מקודם ציור הונוס של בוטצ'ילי נחשב לאחד העבודות הראשונות שבהם העירום הוא לא עוד התפלאות מבריאת האל אלא התפלאות מיופיו של הגוף האנושי אשר היה רצון פשוט להראות אותו.

Sleeping Venus by Annibale Carracci 1603 

 The Temptation And Fall Of Man by Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni 1508-1512 אפשר לראות כי המודלים כולם היו גברים ולכן הנשים שריריות וניראות גבריות כל כך

עירום היה דבר יפה ולא גס או בוטה. עירום היה עירום. לא מדובר על מגזין פלייבוי שאנשים יוכלו לקשר את התמונה למיניות. אומנם הרצון להראות את המיניות קיים ביצירות אך זה לא היה מתוך "גסות" אלא מתוך עירום יפה, גוף האדם הוא דבר יפה, עירום היה לא רק עירום של גוף האשה אלא גם של הגוף הגברי שגם במקרה הזה לא הייתה שום כוונה לתאר משהו גס אלא משהו יפה, יצירת אומנות. אז כמו שאתם מבינים עירום היה קיים באומנות לא מתוך "סטיה" אלא מתוך צורך לתאר יופי. אם את יופי הבריאה ואם את יופיו של הגוף האנושי.

עירום בצילום

העירום בצילום התחיל גם הוא מתוך האומנות. למעשה מי שהתחיל לעסוק בצילום היו ציירים ופסלים שחיפשו מדיה נוספת לביטוי אישי. עם השנים העירום בצילום המשיך להתפתח לכיוונים שונים במקביל להתפתחות הזרמים השונים בצילום. והעירום התחיל להופיעה בין היתר כהתרסה לגסות רוח. אך במקביל לזה העירום נישאר ונימשר ככלי לביטוי יופיו של הגוף האנושי בדיוק כמו לכל אורך מאות השנים הקודמות. כביטוי אומנותי, כאובייקט יפה ומעניין לצילום. עם השנים תחום הצילום עבר למדיה הדיגיטלית ובפעם הראשונה הצילום הפך לנגיש עוד יותר לציבור הרחב שכבר לא היה זקוק לידע מתקדם בתחום הצילום מפני שהמצלמות עשו חלק ניכבד מהעבודה ועם השנים שטכנולוגיית המצלמות מתקדמת הידע הופך (או לפחות זאת התחושה גם אם היא לא נכונה) כבייכול ללא נידרש. ובתוך זה הופיעו תחומי צילום שלא הופיעו לפני כן שחלקם גם אומצו על ידי צלמים מקצועיים כגון תחום הארוטיקה. ארוטיקה הייתה מקובלת להיות במגזינים כמו פלייבוי ולא מעבר לשם ולכן גם זכתה לחוסר הערכה. אני אישית פחות מתחבר לתחום הזה בצילום אבל כיום זה תחום לגיטימי לחלוטין בדיוק כמו כל תחום אחר ואפשר למצוא תחרויות בין לאומיות מכובדות מאוד שעוסקות בתחום צילום עירום ובצילום ארוטי. השוני בין צילום עירום אומנותי או שאומנים יוצרים לצילום ארוטיקה הוא גדול מאוד בתוצאה הסופית. אך המאמץ והתכנונן המקדים קשים ומורכבים במידה זהה

 Gerhard Riebicke

 Robert Mapplethorpe

 צילום של הצלם אריה גולדשטיין- ארוטיקה היא לא מילה גסה היא רק עוד תחום בצילום עירום

עם זאת זה כבר כמה שנים טובות שצילום עירום בעיקר בקרב חובבי הצילום הפך למשהו שאני מאוד לא אוהב ולא מעריך וזה כמות גדולה יתר על המידה של סדנאות צילום עירום. בסדנאות אלה כמעט תמיד יש נשים בלבד שעומדות בתנוחות בנאליות שכמעט ורק גברים מגיעים אלייהם תחת הכותרת "צילום אומנותי" בזמן שזה יותר נראה כמו תחליף "יצירתי" לאתרי סקס והמרחק ביינם לאומנות הוא כמו המרחק בייננו לבין הירח. עם זאת אין זה אומר שאין מקום לעירום באומנות אלא רק שיש צורך להבין שעירום הוא ביטוי ליופיו של הגוף ולא סתם למציצנות

עירום בארץ הקודש

בישראל בגלל היהדות והאיסלם שהחשיבות לצניעות היא גדולה עירום נטפס כמשהו שלילי מפני חוסר הצניעות שבו עד כדי כך שרק בחלק מהגלריות אפשר לראות עבודות אומנות עם עירום. אפילו במוזאון תל אביב לאומנות כמעט ואין עירום בכלל על הקירות ושמציגים אומנים חדשים בתערוכות מתחלפות נדיר לראות עירום. דבר זה מרחיק עוד יותר את הנושא מהציבור הרחב שגם ככה רואה את הנושא כמשהו בעייתי ולא תקין. בזה שהציבור לא לומד על תפקיד העירום באומנות ולא נחשף אליו (חוץ מקונטקסט מיני כגון בפרסומות או אתרים שונים) הבעיה נישארת בעיינה. עירום לרוב גורם למבוכה בציבור ולאי נוחות במקום שיהיה אפשר להנות ממנו ללא כל קונטקסט מיני. עירום באומנות יכול להיות יפה ומסקרן ומעורר סימני שאלה וכך הציבור בארץ צריך לטפוס אותו.

לסיכום

בכל מקרה עירום היה באומנות מאז ומתמיד. ואולי השאלה שצריך לשאול היא לא האם יש מקום לעירום באומנות אלא האם כל עירום הוא באמת אומנות והאם בישראל יבוא היום שבו לא כל עירום יחשב ויטפס כמיניות ולא כל מודל ומודלית עירום יחשבו כאנשים שאחרי הצילום עושים "עוד יותר" עם הצלמים והציירים והציבור יבין שמודל עירום הוא מקצוע כמו כל מקצוע אחר 

Bill Brandt

Edward Weston

Yves Tremorin