מאחורי התמונה

מאחורי התמונה

התמונה הזאת שבראש העמוד צולמה בחוף מכמורת. לא מדובר בתמונת שקיעה מיוחדת או חריגה במיוחד מתמונות השקיעות הרבות שאפשר למצוא ברחבי האינטרנט ואפשר אולי לחשוב שסתם יצאתי באיזה ערב לחוף לצלם עננים בשקיעה אבל יש מאחורי התמונה הזאת יותר מזה ותמונה זו היא רק התוצאה הסופית של עבודה שנימשכה על פני שלושה ימים.

חוף מיכמורת בסוף יום צילומים ארוך. לא יכולתי שלא לצלם את זה

למעשה לא הגעתי בכלל לצלם שקיעה בחוף הזה ולא חשבתי שאני אצלם את השקיעה. המטרה היית רק לצאת לצלם את המגוון הביולוגי בחוף במים הרדודים ובכלל לא לצאת מהמקום עם תמונות נוף. לפני מספר שנים התבקשתי להכין כתבה לאגודה לאקולוגיה ואיכות הסביבה על המצב הביולוגי של חוף מכמורת בצד הסילעי והפחות מוכר שלו ולראות כיצד האדם משפיע על הסביבה הרגישה שם. קישור לכתבה באתר האגודה.

אחרי שהכנתי שיעורי בית על מצב החוף ומה מיוחד בו מבחינת המגוון הבילוגי ותנאי השטח במים הרדודים הבנתי מה אני צריך לצלם ויצאתי ללא המצלמה לראות את המקום. החוף עצמו (שעשיתי בו מאז כמה שיעורים פרטיים במקום וסדנאות צילום) הוא קטע חוף לא גדול והוא מוסתר מאחורי גבעה קטנה של חול עם צוקי כורכר. הסלעים מורכבים מאלמוגים עתיקים הוא סילעי מאוד ואי אפשר לטייל עליו יחפים. שוניות האולמוגים מתחילות ממש בקו החוף ועד המים העמוקים שמופיעים בפתאומיות בקצה האלמוג האחרון. עד קצה האלמוג המים לא עמוקים במהלך השפל ומגיעים לגובה בית החזה בגהות. ההפרשים בין הגאות והשפל גדולים יחסית ובשיא השפל אפשר ללכת בחלק גדול מהחוף כאשר רק כפות הרגליים נירטבים בזמן שבגהות צריך לקחת בחשבון שברוב המקומות המים עוברים את המותן ובנקודות בודדות יש צורך לצוף על המים. בקו המים יש סרטנים רבים וקוניכיות ממגוון מכובד. ישנם מספר סוגים של אצות כגון אצות חוטיות (שמראות על זיהום שבני אדם יצרו), אצות חסיות ועוד. בזמנו שהכנתי את הכתבה היה אפשר לראות גם ארנבוני ים אך לפני שנתיים בערך הם נעלמו לחלוטין ונראה שבני אדם העלימו אותם לחלוטין מהמקום וכבר אי אפשר לראות אותם עוד. בפעם הראשונה שלי בחוף הגעתי בדיוק במעבר בין שפל לגהות ויכולתי לראות את השינוי הגדול ואת מגוון החי במקום. למחרת חזרתי עם ציוד צילום שכלל הרבה מעבר למצלמה ועדשה למטרת הכרות בילבד.

זריחה עם גהות שמכסה את הסלעים

קמתי בשעה מוקדמת שעוד היה חושך בחוץ ויצאתי לחוף. שהגעתי לקו המים הייתי עדיין עם פנס ראש עלי ומיקמתי את ציוד הצילום בקו המים בעזרת הפנס וחכיתי שהשמש תעלה. אט אט השמש עלתה והתחילה להאיר את השמיים. האור היה כה עדין שלא הצטרכתי פילטר מיוחד לייצר חשיפה ממושכת. לאחר שהשמש כבר הייתה מספיק גבוהה בשמיים יצאתי מהמים והתחלתי לצלם את מה שבני אדם השאירו אחרי סוף שבוע על החוף. החוף היה מלוכלך בבקבוקים, שקיות ועוד הרבה אשפה בכל מקום, מדהים לגלות כמה חוסר אכפתיות יש לאנשים כלפי הסביבה שלהם. איך יתכן שהם לא מבינים שאם אף אחד לא מנקה אחרייהם הם יגיעו בפעם הבאה למקום מאוד מלוכלך. עד שעות הצהריים צילמתי בעיקר את החוף המלוכלך. בהתחלה קצת ניקיתי את החוף אבל מאוד מהר ראיתי שיש צורך בשקיות אשפה גדולות ובכמות של יותר מעשר שקיות לנקות את הכל והתייאשתי והתחלתי לצלם את מה שבתוך המים.

בשאר היום התמקדתי בצילום מגוון האצות ושאר החיים במים וכך עד שהשמש ירדה וניגמר לי האור. כל יום הצילומים היה תחת השמש החמה. במקום אין נקודות צל לנוח בהם ולהכנס למים על מנת לצנן קצת את הגוף מחום השמש לא היה אפשרי מפני שציוד הצילום יכול להרטב כאשר אני אחזור לצלם. גם ללכת לשירותים (שזה אולי משהו שלא חושבים עליו ברגיל) הוא בעייתי מפני שצריך לשמור על החוף נקי ולא להשאיר עיקבות ביולוגים שלנו שלא לזהם את הסביבה הטיבעית.

דונגית-צורבת

כשחזרתי הביתה בסוף היום הארוך הזה כבר הייתי מותש. למחרת שעברתי על התמונות הבנתי שהחומר המצולם לא מספיק טוב לכתבה וגם חסר חומר צילומי ושוב יצאתי בשעת בוקר מוקדמת לחוף להעביר עוד יום ארוך של צילומים בשמש. ביום השני היה עוד יותר חם מביום הצילומים הקודם עקב עליה בטמפרטורה וממש הרגשתי כאילו ואני עומד ומצלם בתוך כיבשן. החום היה כה רב שהרגשתי שהעור עוד רגע נמס ממני אפילו שצילמתי מעל המים לא הייתה קרירות והמים רק הגדילו את החום והלחות. בצהריי היום עשיתי הפסקה קלה מאחורי קיר של אלמוג עתיק וישבתי בצל שגם שם היה חם מאוד ולח וכך המשכתי עד שהשמש ירדה וכל זה רק על מנת לחזור הביתה ולגלות ששוב חלק מהחומר המצולם לא היה מספיק או לא יצא כמו שרציתי ושוב חזרתי לאותו החוף ושוב בשעות שקדמו את השמש העולה. הפעם הרגשתי שהולך לי ממש טוב ויש לי מספיק חומר לכתבה על החוף ושהשמש ירדה הגיעו עננים מעבר לקו האופק. עכשיו אחרי שהצילומים כבר היו מאחורי הרגשתי שאני מספיק פנוי לצלם בנחת סתם לכיף והכל היה רגוע ושקט. בתוך חצי שעה לפתע צבעי השקיעה התעצמו והפכו לכמו חלום ציבעוני. עוצמת הצבעים הייתה כו גדולה עד שלא הייתי צריך לשנות דבר בצילום. התוצאה הסופית נראית כאילו והוספתי צבע לתמונה אבל לא הוספתי כלום וכך באמת היו הצבעים בשמים באותו היום וכך יצא שצילום השקיעה הבודד הזה נוצר אחרי שלושה ימי צילום ארוכים וקשים במיוחד. הצילום הסופי הזה יכל לקרות רק אחרי שכל העבודה הייתה מאחוריי ובסופו של דבר הוא ניכנס לכתבה שפורסמה גם במגזין של האגודה לאקולוגיה ואיכות הסביבה וגם במגזין מאקו. האם באמת היה שווה את המאמץ של שלושה ימי צילום ארוכים? התשובה היא בהחלט כן

סלען זיפני

בוצית קטנה ועליה בלוטון מצוי

בוצית קטנה מכוסה בפרשדונית חסתית דבר שקורה בעיקבות זיהום ביולוגי