לפעמים יופי יכול גם להיות פשוט

לפעמים יופי יכול גם להיות פשוט

זה נראה כי עולם הצילום היום שואף לשלמות ובעיקר בכל הנוגע לצילומי נוף. אני לא יודע אם היצרנים הם אלא שהתחילו את המהפכה או שדווקא הצלמים יצרו את הדרישה לכך (והיצרנים ישרו קו עם הרצון לציוד "מושלם") או שאולי זה נעשה במקביל. בכל מקרה יהיה מי שיהיה הראשון שהתחיל את המרוץ הזה - התוצאה כבר כאן, והיום היצרנים נמצאים במאמץ גדל והולך לייצר את הציוד המושלם. בין אם מדובר על גופי צילום עם כמות הולכת וגדלה של מגה פיקסלים שמייצרים טווחים דינמים הולכים וגדלים ומעבדים שמאפשרים לצלם ב-איזו גבוה ובו בזמן לשמור על תמונה חלקה ונקיה מרעשים ובמקביל על פרטים קטנים כמה שיותר. כך גם העדשות עברו התקדמות אופטית והם באיכויות שלא נראו מעולם. חברות על, כמו חברת (Zeiss) לדוגמה, מייצרים עדשות שמסוגלות לחסל כמעט לחלוטין עיוותים בתמונה אפילו בעדשות רחבות זוית או עדשות שמצליחות להיפטר מהבזקי אור לא רצויים בתמונה ולייצר  קונטרסטים ורזולוצויות מדהימות.
צילום הנוף חותר לשלמות. יצרנים וכך כמובן גם הצלמים מנסים לייצר את התמונה המושלמת, זאת שלמעשה לא קיימת כלל במציאות. צלמי נוף כיום עוסקים הרבה יותר מאי פעם בצילומי HDR  גם אם זה לא יהיה מציאותי יותר. כגון לצלם צילומי שקיעה עם סלעים בים שעל אף שזה לא יתכן הסלעים יהיו ללא כל צל או קטעים חשוכים בזמן שהשמש בנקודה נמוכה בשמיים. כל התמונה תיהיה בהירה כאשר כל הפרטים הדרושים יבלטו היטב: השמיים לא יהיו צרובים (גם אם הם צרובים במציאות בגלל מיקום השמש בשמיים), הגוונים יהיו עשירים כל כך שיהיה ברור לצופה שאין צבעים כאלה במציאות ובטח שלא בכאלה עוצמות. כיום יש פילטרים שמאפשרים חשיפות של 20 סטופים מתחת לתנאי האור הקיימים והחשיפות של גלי הים יהיו כה מרוחים עד שהים יכול בחלק מהמקרים, להלבין כמעט לחלוטין. ועוד בנוסף לזה שיש כמעט דרישה חסרת פשרות לשימוש בפילטרים מדורגים על מנת להשוות את עוצמות האור בשמיים ובמים. שהם יהיו שווים אפילו שזה לא אפשרי (בטח במקרה ומשתמשים בפילטר שמייצר חשיפה ממושכת בחוסר פורפורציה.) אבל צלם שלא עומד בדרישות הללו נראה שהוא חסר ידע. כי תמונה "צריכה" להיות אם לא מושלמת אז לפחות על גבול השלמות ברמת הטווח הדינמי העצום. דבר שמשפיע על נקודות הצל והצריבות שקיימות במציאות שאת כולם יש צורך להעלים.

Nikon D610 with Nikkor 20mm f/1.8G

גם השימוש באיזו גבוה נמנע עד כמה שאפשר חוץ מצילומי גרמי שמיים. אם כי יש צדק בדבר והוא שצילומי נוף לרוב מודפסים במידות גדולות (לפחות רוב הלקוחות שלי לאורך השנים מעוניינים בהדפסים גדולים) אבל עדיין יש מקום לקצת רעש בצילומי נוף ולפעמים אפילו יש בזה משהו קסום. ואולם, עם הטכנולוגיה שיש היום נראה שגם זה הולך ונעלם כאשר יצרניות פתחו בתחרות לייצר תמונות שקטות כמה שיותר גם באיזו של 12,000 ומעלה.
הבעיה באיזו גבוה לפי דעתי הוא לא "הרעש" שנוצר אלא כיצד הוא נראה. החיישן מורכב מפיקסלים שבאיזו גבוה או הדפסה גדולה אפשר לראות כיצד התמונה מורכבת מאוסף של ריבועים. בזמן שבתקופת הפילים גרגירי המלח היו אקראים בצורתם כך ש"הרעש" היה נראה יותר "טבעי" ונעים לעין בזכות הצורות השונות של גרגירי המלח

Nikon D3X with Zeiss Milvus 18mm f/2.8 

בניסיון לייצר את הנוף המושלם, טבוע הרצון לשנות את המציאות כך שהיא תתאים לאידיאל היופי אשר לא קיים בשום מקום. כמו דוגמניות שהם הרבה מעל "היופי האנושי" בזכות תוכנות לעיבוד תמונה. כך גם צילומי הנוף ה"פלסטים" של שקיעות קסומות שלא קיימות בכזאת תדירות גבוהה ובכל מקום ולכן מעצימים את צילומי הנוף הרבה מעל המציאות על ידי הגדלת עוצמות הצבע בתוכנות מחשב ושימוש בפילטרים אשר מאריכים את זמני החשיפה הרבה מעבר למציאות האפשרית.

Nikon D610 with Nikkor 20mm f/1.8G

על כל פנים, בהרבה מהמקרים הנוף יפה כמו שהוא. ללא מריחות של המים החלביים. אלא עם שמש שצורבת את השמיים. נחל שאנחנו מגיעים אליו הוא זורם עם רעש קל שאותו לא תמיד אפשר לראות כאשר מצלמים אותו בפילטרים מעכבי חשיפה. אדוות המים יכולים לייצר צורות והשתקפיות מעניינות שדוקא מבלי למרוח אותם אפשר לתת לצופה את האפשרות להבין כיצד המקום היה נראה ומה היה יפה בו.

Nikon D800E with Zeiss Milvus 18mm f/2.8

לפעמים השמש שצורבת את השמיים בזריחה מעבירה את כל עוצמתה כמו שהיא. אותו אור חזק שצורב את השמיים במלוא העוצמה, מאפשר להעביר לצופה את התחושה שעברה בעיניי הצלם כאשר השמש עלתה לתוך שמיים של אובך רב בים המלח במהלך הקיץ. ואותה השמש גם צרבה את עיניי כאשר האור חזר מהמלח הלבן, ובזוית שהיא עלתה אפילו המים הולבנו. אז למה לי לעשות מאמץ כה גדול להעלים את מה שבאמת היה יפה במקום וזו השמש שעולה במלוא עוצמת מעל קו האופק?

Nikon D800E with Zeiss Milvus 18mm f/2.8

בצד הקיצוני של להציג את הדברים כמו שאני רואה ומרגיש. אני אתן לדוגמה את שדה החמניות הצרוב. באחד הימים החמים ביותר באביב,  שעתיים לפני השקיעה ביום ללא עננים. בזמן שהבטתי לכיוון האופק אל תוך השמש השוקעת, עוצמת אור השמש היית כה גדולה שהיא סינוורה אותי בעוצמה. השמיים הולבנו לחלוטין. החום הכבד העצים את התחושה שהשמש העבירה לי. שדה החמניות היה נראה עייף ומוכה מהחום הרב ששרר אותו היום ונראה היה שאני והחמניות היינו שותפים וכנועים באותה מידה לחומה הרב. מימין לשדה החמניות, היה שדה חרוש של אדמת חמרה יבשה. שום צמח לא גדל על האדמה החומה. המקום היה נראה כל כך יבש שגם אם היו רוצים לא היה אפשר לגדל בשדה החרוש דבר.
כמובן שאם הייתי שם פילטר מדורג הייתי יכול לתפוס את השמיים הכחולים והחמניות הצהובות. אבל לא זאת הייתה התחושה במקום. במקום שבו אני הייתי, היה חם ומסנוור ורציתי להמחיש את זה. נשארתי עם צמצם סגור שמתאים לתפוס עומק שדה גדול בצילום אבל בו בזמן הורדתי את מהירות הסגר ב- 8 סטופים שלמים! הדבר "שרף" את התמונה לחלוטין אבל העביר את מה שרציתי להעביר מהחוויה האישית שלי.
כאשר העליתי את התמונה לפייסבוק, אחד הגולשים רשם לי שאם אני אכניס את התמונה לפוטושופ אני אקבל תמונה מדהימה. אבל לא רק ששמונה סטופים זה כבר בעייתי לטיפול ברמת העיבוד תמונה, אלא שזה בדיוק מה שאני לא רציתי להשיג - כלומר "תמונה מדהימה".

Nikon D800E with Zeiss Milvus 18mm f/2.8

סיכום
צילום נוף כמו שהוא וללא כל מניפלוציות, אם ברמת עיבוד תמונה ואם ברמת השימוש בפילטרים אשר מתקנים את בעיית הצריבות ועד רמת השימוש בעדשות מושלמות, הפך להיות כל כך חריג בתחום, עד לפעמים אפשר לתהות האם מדובר במישהו שלא יודע לצלם. הרי בצילום נוף חייבת להיות "שלמות". אבל אני לא חושב כך. אחד הדברים שקשים או מאתגרים בצילום נוף זה להצליח להראות את יופיו של הנוף כמו שהוא לנסות ולהבין מה נראה יפה בנוף שנפרש לפנינו, ולפעמים כל מה שיפה הוא הנוף עצמו, ללא כל שינוי. יש צורך להמנע משימוש אוטומטי בפילטרים או אמצאי לתיקון תמונה או יותר נכון לתיקון המציאות כמו שהיא. אני לא אומר שלא להשתמש בפילטרים בכלל. גם אני עצמי משתמש בפילטרים (למריחת מים לדוגמה). אבל אני משתמש בהם כאשר זה מתאר הכי טוב את הרגע ולא בגלל שככה צריך או נהוג. אם יש מקום להשאיר קטעים חשוכים או אולי צרובים - תנו להם את הכבוד המגיע להם כי הטבע ברוב המקרים יפה בדיוק כמו שהוא.

Nikon D800E with Zeiss Apo Sonnar 135mm f/2

Nikon D800E with Zeiss Milvus 18mm f/2.8