הקשר בין חוסר חדות ורעידות הגוף

הקשר בין חוסר חדות ורעידות הגוף

בלא מעט מהמקרים שבהם רואים חוסר חדות בצילומים של חשיפות ממושכות, הסיבה היא עבודה לא נכונה עם ציוד הצילום, או ציוד שלא מתאים לעבודה. בכתבה הזאת אני אעבור על הבעיות שנובעות מציוד צילום: בעיות טכניות שלפעמים מתעלמים מהם בגלל בעיה של נוחות העבודה, וחוסר מודעות של הטכניקה הנכונה לעבודה בחשיפות ממושכות

אני אתחיל עם הצד הטכני בתהליך הצילום. ממהירות של 1/60 ומטה, הרעידות של הגוף מתחילות להשפיע על הצילום. הסיבה לכך היא הדופק שלנו. כל זמן שהלב עובד הגוף רועד, ואין זה משנה אם אנחנו בני 70 או בני 18. כמובן שעם הגיל הרעידות מתגברות, וכן חוסר היציבות, והתמונה מתחילה להיות יותר מטוששטת. לכן יש צורך לייצב את היד. במהירות של 1/16 ומטה, השימוש בחצובה הוא בילתי נמנע. אומנם מצאתי את עצמי מצלם גם במהירות כזאת, וקיבלתי תמונה די חדה, אבל עדיין ברוב המקרים קיבלתי טישטוש, וזה לא מפתיע כלל וכלל.
ברור לחלוטין כי במהירות של שניה ויותר אין שום אפשרות לקבל תמונה לא מטושטשת, מבלי להשעין את גוף המצלמה על אובקייט יציב כלשהו כמו גדר אבן, סלע, ריצפה או חצובה, או כל פיתרון אחר שזמין באותו הרגע. הבעיה עם שימוש באלמנטים שנמצאים במקום, כמו גדר או ריצפה, שאי אפשר לשלוט בזוית הצילום, והרבה פעמים זאת לא תיהיה הזוית האידיאלית לצילום, ולכן שימוש בחצובה הוא הדבר הנכון. דבר נוסף שראיתי אצל תלמידים שלי, שלפעמים טועים לחשוב שהשימוש בחצובה מספיק כשלעצמו, וזה לא נכון. חצובה אומנם פותרת את בעיית היציבות של גוף המצלמה, אבל לא את בעיית הרעד שלנו. וגם כשמישתמשים בחצובה חייבים לעבוד עם שלט חוטי או אלחוטי, ויש מגוון עצום בשוק של שלטים מכל סוג אפשרי ובכל מחיר אפשרי, מכמה שקלים מאיביי, ועד כמה מאות שקלים לשלטים המקוריים של החברות שמייצרות את הגופים השונים. שימוש בשלט מאפשר "ללחוץ" על הכפתור של המצלמה מבלי להרעיד אותה. דרך נוספת היא להשתמש במנגנון ה (Self Timer) שיש בכל מצלמה. הבעיה במנגנון זה שהוא לא מאפשר לצלם מבהירות של יותר משלושים שניות ברצף

Zeiss Milvus 18mm f/2.8 @f/18 @15" @ISO-100

בעית הרזולוציה והמשקל
סיבה נוספת שגורמת לרעידות, ובכך לחוסר חדות בתמונה, היא היחס שבין משקל הציוד (כלומר משקל הגוף והעדשה) לבין כמה החצובה מסוגלת לשאת. לא רק שכמה שהחצובה יותר קלה לרוב היא גם פחות יציבה, אלא חשוב מזה הוא המשקל שאתם מרכיבים עליה. כאשר קונים חצובה צריך לשים לב מה המשקל המקסימלי שמותר להעמיס עליה. אומנם גם אם רשום שמקסימום המשקל הוא לארבעה קילוגרם, ותרכיבו עליה חמישה קילו גרםלא יקרה דבר, אבל היכולת שלה לשמור על יציבות יורדת פלאים, ובחשיפות ממושכות זה יורגש. למעשה חשוב שהמשקל המקסימלי שמעמיסים על החצובה, יהיה חצי קילו פחות מהמשקל המקסימלי שהיא מסוגלת לשאת. בפעם הבאה לפני שאתם קונים חצובה, או רגליים וראש בנפרד, תבדקו מה המשקל של הציוד שלכם לעומת מה המשקל המקסימלי של החצובה.
בעיה נוספת שנוטים להתעלם ממנה היא הרזולוציה. ככל שהרזולוציה גבוהה יותר, כך הרגישות לרעידות מורגשת יותר. לדוגמה, אם תצלמו עם גוף שיש לו 12 מגה פיקסל לעומת גוף עם 24 מגה פיקסל, תגלו שהגוף עם  ה-24 מגה פיקסל מוציא יותר מידע מהעדשה. זה אומר שהגוף רואה יותר פרטים, וכך גם יותר רגיש לרעידות. גופים כמו הניקון 810 עם ה- 36 מגה פיקסל, או הקנון עם ה- 50 מגה פיקסל "מפשיטים" כל פיסת מידע אפשרית מהעדשה וכל רעידה קטנה נראת לעין. כדרך אגב אני יכול לומר לכם שגם ניקון וגם קנון עוד לא הצליחו לפתור את הבעיה הכי קריטית, וזה שהתריס של המצלמה מרעיד את הגוף ופוגע בחדות התמונה. אם כי אפשר לעקוף את הבעיה הזאת, על ידי צילום עם מראה מורמת. בגופים כאלה, יותר מכל גוף אחר, יש לצלם עם חצובה יציבה שמוסגלת לשאת משקל מספיק של גוף ועדשה בצורה יציבה מספיק, ושלט יאפשר לכם להוציא תמונות חדות.

Zeiss Milvus 35mm f/2 @f/13 @4" @ISO-100

מזג אויר
כמו שכבר הבנתם בחשיפות ממושכות יש חשיבות רבה ליציבות המערכת כולה. מרמת ההחצובה ועד הסיכון שאנחנו נזיז את הגוף בגלל שלא עבדנו עם שלט. אך בזה לא נפתרו הסיבות לקבלת טישטוש בתמונה. יש עוד שתי סיבות הקשורות בשיטות העבודה ובתנאי השטח. כאשר מצלמים במים זורמים, כגון בים המלח או בכינרת. תמיד יש תנועה של המים, והסיבה לכך היא הרוח כמובן שמזיזה את המים ומייצרת גלים. גלים, קטנים ככל שיהיו, מזיזים ומרעידים את רגלי החצובה. בטח ובטח בצילום בנחל זורם. בגלל שהמים בנחלים זורמים בשטח צר, הם לרוב חזקים ומייצרים רעידות רבות לגלי החצובה, ואי יציבות של המערכת כולה. איך מתמודדים עם זה? מצלמים כאשר רגלי החצובה פרושים אך לא מורמים. כלומר אני לא אפתח את החלקים השונים של רגלי החצובה, ואשמור עליה נמוכה ככל שאפשר. בצילום בתוך נחל אני אנסה להניח את הרגליים על סלעים יציבים, ולא ישירות בתוך המים הזורמים, כדי להקטין את התזוזות שזרימת המים יוצרת. בצילום בים אני אעבוד כמה שיותר נמוך, לייצר חדות מקסימלית.
גם ברוח ישנה בעיה של חוסר יציבות, ובטח ברוחות חזקות. למעשה כבר ברוח של 25 קמ"ש מתחילות להיווצר רעידות שמשפיעות על חדות התמונה. ברוחות של ארבעים קמ"ש ומעלה לא מאריכים את רגלי החצובה בכלל, ורק פורסים אותם, על מנת להקטין את רעידות הגוף. ברוחות של 60 קמ"ש הרעידות יורגשו גם אם רק פרסנו את רגלי החצובה בלבד. למי ממכם שמצלם ברוחות של מעל ל- 60 קמ"ש, יש צורך לפרוס טיפה עוד יותר את רגלי החצובה, כדי שהחצובה תהיה יותר נמוכה ותושפע פחות מעוצמת הרוח. ברוחות של 80 קמ"ש ומעלה אני משתדל לצלם מתוך המרפסת של האוהל. במקרה ואני לא יכול לצלם בעוצמת רוח כזאת מתוך האוהל, בגלל זוית צילום שחשובה לי, אני חופר בור קטן בשלג, או או בונה קיר משלג, שמגן על החצובה והמצלמה שעליה מהרוח החזקה, או בונה קיר קטן של אבנים מאחורי החצובה. אכן, ברוח של של שמונים קמ"ש ,בסופת שלגים בשיא הקור, או בסופת חול, זה דבר קשה לביצוע, ולא נח בכלל לצילום, אבל מה שצריך עושים.

Zeiss Milvus 35mm f/2 @f/6.3 @13" @ISO-100

Zeiss Milvus 35mm f/2 @f/10 @316" @ISO-400 @Filter- Green

Zeiss Milvus 35mm f/2 @f/7.1 @135" @ISO-160 @Filter- Green