אומנות ההמונים, קיטש ומקומו בעולם הצילום

אומנות ההמונים, קיטש ומקומו בעולם הצילום

אי שם במאה הקודמת הפילוסופים של הסוציולוגיה של האומנות ואלטר בנימין ותיאודור אדורנו ( Adorno )  הגדירו את אומנות הקיטש כ"קטסטרופה מתמשכת", "עיי חורבות על גבי עיי חורבות". מייקל דנינג (חוקר נןסף בתחום) אמר שתרבות הקפיטליזם היא תרבות ההמונים. תרבות של צבירת מוצרים בלתי מוגבלת שנובעת מקפיטליזם נקי וכך גם שלל את אומנות הקטיש כאומנות טובה. אך מי קובע מהי אומנות טובה ומה לא. למה קיטש מוגדר כאומנות רעה?

המונח קיטש כנראה מגיע מגרמנית Etwas verkitschen שהפרוש הוא "למכור משהו בזול". מפני שרוכלי רחוב בגרמניה רצו למכור דברים זולים לתיירים. מונח זה תורגם במהלך הזמן בצורה שגויה והפך למונח קיטש, שהפך עם השנים ל"סוג של מוצרי פסולת אומנותיים וולגרים" ומאז מוגדר "כמשהו זול או זבל". ההגדרה של קיטש הייתה ונישארה בעייתית וחוקרים בתחום האומנות, רבים על האם היא דבר שלילי או פשוט עוד רובד בצריכה הקפיטליסטית. בעקבות זה מגיע לה מקום מכובד בתרבות ובאומנות, או כמו שאמר חוקר האומנות הגרמני ואלטר גראסקאמפ: "השוק אינו משפיע על האומנות, הוא מניע אותה"

לדעתי קיטש הוא לא דבר רע, על אף שכך הוא נתפס בציבור. בסופו של דבר הקיטש התחיל בזרם אומנות הרוקוקו (מצורף קישור לכתבה בנושא) ומשם הוא המשיך להתקיים ובצדק. עם השנים הוא גם התפתח לכיוונים נוספים שדווקא התקבלו באהבה על ידי עולם האומנות כגון זרם ה"אומנות בנאלית". אז מדוע הקיטש מוגדר כמשהו כל כך שלילי ובעל טעם רע? מי בכלל מחליט מהי אומנות טובה ומה לא?

אין קבוצה שמתכנסת להחליט מהי אומנות טובה ומה לא. ההחלטה מתקבלת בעצמה תוך כדי תנועה לאורך השנים (על ידי אומנים, מבקרי אומנות, אוצרים בין לאומיים באומנות, בעלי גלריות נחשבות ואספני אומנות גדולים. כאשר לאומנים יש החלק הכי קטן בהחלטה). למעשה, רוב ההחלטה של מהי אומנות טובה, נמצאת בידיים של בעלי הממון. הדרך הזאת מתנהלת כבר אלפי שנים. הרבה לפני הפוליטיקה. אם נבחן את הנושא האומנות ששרדה מהעבר, כגון יון העתיקה, רומא, פומפי וקדימה עם המאות ואלפי השנים שחלפו עד ימנו, נראה שרק "אומנות טובה" שרדה. אך אין זה אומר שזרמים אחרים באומנות לא התקיימו. הגיוני יהיה שה"קיטש" היה קיים מאז מתמיד, מפני שתמיד היה צורך בקרב הציבור הרחב באומנות נגישה. אך השאלה עומדת בשלה: האם קיטש זה דבר רע? לדעתי, לא יתכן שהוא דבר כל כך רע על אף שהוא לא נחשב ל"אומנות גבוהה", מפני שהוא נמצא בכל מקום וכמעט בכל בית, ולא רק בחנויות באזור רחוב אלנבי בתל אביב. מספיק להכנס לאיקאה ולראות כמה הוא נפוץ, ועוד יותר חשוב, כמה הוא נדרש. אפשר לראות אותו בפסלי מזנונים, שעוני קיר עם מסגרות זהב, תמונות וחפצים קטנים ברחבי הבית, בשלט הנפוץ Home שנמצא בהרבה בתים, בחנויות בונציה או בכל אתר תיירות אחר, ובכל פעם שאנחנו חוזרים מטיול בחו"ל. אומנות הקיטש, שכה קשה להגדרה על מה בדיוק נכנס לתוכה, ושידועה לשימצה, נמצאת בכל בית. אז איך יתכן שמשהו כל כך "גרוע" אהוב על כולם? הסיבה היא שהיא לא כל כך גרועה, וצריך להפסיק לראות אותה ככזאת. אפשר לצאת ולהכריז בקול: אומנות הקיטש ואומנות ההמונים היא דבר נפלא

קיטש ואומנות ההמונים בצילום

צילום נוף וצילום אורבני ועוד תחומי צילום נפוצים מתקשים להכנס לתחום "האומנות הגבוהה", והם מוגדרים תחת קטגוריות שונות שלא קשורות לעולם האומנות, כגון: צילום אורבני, צילום גלויות, פורטרטים וכו'. צילומי נוף של שקיעות מוגדרים כמעט אוטומטית כצילום קיטש, ואני חושב שבצדק. זה אכן צילום קיטש. בכלל צילומי נוף הם הרבה פעמים לא יותר מקיטש. אך אין זה אומר שזה דבר רע. להזכירכם אני מלכתחילה חושב שקיטש הוא לא דבר רע, ופשוט יצא לו שם רע לאורך השנים. גם כשאני מצלם נוף אני חושב שזה קיטש, אבל עדיין מצלם. למה? מפני שזה יפה. אין ולא צריך סיבה אחרת. לפעמים כולנו צריכים קצת קיטש בחיים. גם צלמי האומנות הגדולים בעולם מצלמים נוף יפה "נוף קיטשי" בטיולים. צילום הנוף הוא אחד הדברים שהכי קל גם להכניס אותו תחת קטגורית "אומנות ההמונים", וזה מפני שזה מה שהרוב רוצה, ואף בצדק

מילים אחרונות

חפצי הקיטש הם אכן לא "אומנות גבוהה או טובה". אומנים שעוסקים בתחום הצילום או כל תחום אחר יגידו ובצדק שזה לא אומנות. כך למעשה כל עולם האומנות מתייחס לזה. אך עם זאת לקיטש יש מקום משל עצמו בעולמנו, וראוי להרבה יותר הערכה ממה שנותנים לו, והרבה יותר כבוד. בסופו של דבר לא משנה כמה אתה "אומן" עדיין גם אתה מחזיק בפסלונים שנקנו בטיול בונציה וצילמת נוף יפה כשטיילת בסקוטלנד. מפני שנעים לכולנו להסתכל על נוף יפה, צילום רחוב שובה לב ופנים יפות. אומנות הקיטש היא אחרי הכל יפה, היא כאן להשאר וטוב שכך.

לבירורים על הדרכות, הרצאות וקורסים באומנות. אפשר לפנות אלי